דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף יא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק ראשון ביצה
שנולדה ביום טוב
(ביצה
י,ב)
ורבי
אמר לך: כיסין נמי,
זמנין
(ביצה
יא,א)
דמתעכל
קטרייהו (ניתר
הקשר שלהם ומתפרק
מאליו, והבא ונטל
- שמא לא מקושרין
מצאם, וחטף האחד
והלך לו).
בתוך
הקן ומצא לפני
הקן – אסורין: (דרך
כל שובכין להיות
מעט מן דף העליה
בולט חוץ למחיצה
של כל קן וקן, ושם
היונים יוצאים
לאויר ונוחים שם
כרצונם, וחוֹזְרִים
לקן.)
לימא
מסייע ליה לרבי
חנינא, דאמר רבי
חנינא: רוב וקרוב
- הלך אח&ר הרוב (כי
הכא: דלא אמרינן
'אלו אותן שזִמֵּן
בתוך הקן שהוא
קרוב ללפני הקן',
אלא אמרינן מעלמא
אתו);
אמר
אביי: בדף (דכֻלהו
'קרוב' נינהו, הלכך
הלך אחר הרוב, דאיכא
תרתי).
רבא
אמר: (הא לא אצטריך
לאשמועינן; אלא) בשני קנין
זו למעלה מזו עסקינן
(ובשניהם גוֹזָלות,
וְזִמֵּן את שבזו
ולא זמן את שבזו,
ולמחר בא ולא מצא
בתוך הקן שזמן
אלא לפניו, ובאותו
שלא זמן לא מצא
לא לפניו ולא לתוכו,
הלכך אסירי, ולא
משום חששא דיוני
דעלמא, אלא מאחר
שלא מצאן במקומן
ועוד שֶבַּקֵּן
האחר המוקצה לא
מצא כלום - יש לחוש
שמא אלו שמצא לפני
הקן המוכן לא מתוכו
יצאו אלא מתוך
המוקצה), ולא מבעיא
זִמֵּן בתחתונה
ולא זִמֵּן בעליונה
ומצא בתחתונה ולא
מצא בעליונה, דאסירן
(כלומר: ותנא
דאצטריך לאשמועינן
אסורים - לאו כשזִמֵּן
את של תחתונה ולמחר
מצא בתחתונה לפניה
ולא בתוכה ולא
מצא בעליונה כלום
אצטריך למימר דאסירי), דאמרינן
'הנך אזלו לעלמא
והנך אשתרבובי
אשתרבוב ונחות'
(דחיישינן
דלמא הני דאזמין
אזדו להו, והנך
שמצא לפניה - מִשֶּׁל
עליונה באו, ואשתרבובי
אשתרבוב למטה ונחיתו
- הא לא א;צטריך), אלא אפילו
(דאפילו) זִמֵּן בעליונה
(בתוכה) ולא זמן בתחתונה
ובא (למחר) ומצא בעליונה
(לפניה ולא
בתוכה) ולא מצא בתחתונה
(כלל) - הנך נמי אסירי
(ולא תימא 'לאו
אורחייהו למסרך
ומיסק בעודן קטנים'), דאמרינן
'הנך אזלו לעלמא
והנך סרוכי סריך
(מן התחתונה
המוקצה) וסליקו (לפני
העליונה)'.
ואם
אין שם (אם
אין סביבותיהם
אתמול) אלא הן - הרי
אלו מותרין (דודאי
אלו הן שהזמין
בתוך הקן ובאו
לפניה):
היכי
דמי?: אילימא במפורחין
(גדולים ופורחים
למרחוק) - איכא למימר
הנך אזלו לעלמא
והני אחריני נינהו!?
אלא
במדדין? אי דאיכא
קן בתוך חמשים
אמה - אדדויי אדדו
(מאותו קן, ואתו
להכא, כדמפרש ואזיל:
דעד חמשים אמה
מדדה), ואי דליכא
קן בתוך חמשים
אמה - פשיטא דמותרין,
דאמר מר עוקבא
בר חמא: כל המדדה
אין מדדה יותר
מחמשים אמה!?
לעולם
דאיכא קן בתוך
חמשים אמה, וכגון
דקיימא בקרן זוית
(שזוית הבית
בולט להלאה מן
השובך, וקן זה שזִמֵּן
בו עומד לצדדין,
דאי הוה אתי להכא
לא הוה חזי לקִניה:
שהזוית של בית
עומדת לפניו): מהו דתימא
אדדויי אדדו - קא
משמע לן: כל היכא
דמדדה והדר חזי
לקניה – מדדה, ואי
לא - לא מדדה.
משנה:
בית
שמאי אומרים: אין
נוטלים את העלי
לקצב עליו בשר,
(עלי - מלאכתו
לאיסור: לכתוש
במכתשת, משום הכי
אסרי ליה בית שמאי;)
ובית
הלל מתירין;
בית
שמאי אומרים: אין
נותנין את העור
לפני הדורסן, ולא
יגביהנו אלא אם
כן יש עמו כזית
בשר,
ובית
הלל מתירין.
גמרא:
תנא
'ושוין שאם קצב
עליו בשר - שאסור
לטלטלו (דאתעביד
ליה צורך יום טוב)';
אמר
אביי: מחלוקת בעלי,
אבל בתברא גרמי
(המיוחדת לקצב
עליה בשר) - דברי הכל
מותר.
פשיטא:
'עלי' תנן!?
מהו
דתימא 'הוא הדין
דאפילו תברא גרמי
נמי (אסרי בית
שמאי, דלמא בתר
דטלטלה ממליך ולא
תבר ואשתכח דטרח
בכדי), והאי דקתני
'עלי' - להודיעך
כחן דבית הלל, דאפילו
דבר שמלאכתו לאיסור
נמי שרו'? - קא משמע
לן;
איכא
דאמרי: אמר אביי
(שני אביי גופיה
הכי): לא
נצרכא (הא
דאמרינן 'אבל תברא
גרמי דברי הכל
מותר') אלא אפילו
תברא גרמי חדתי
(שלא קצב עליה
מעולם); מהו דתימא
'ממלך ולא תבר עלה'?
- קא משמ&ע לן;
ובית
שמאי לא חיישי
לאמלוכי (בתמיה,
ופריך לאביי)? והתניא: 'בית
שמאי אומרים: אין
מוליכין טבח וסכין
אצל בהמה, ולא בהמה
אצל טבח וסכין
(אם היו רחוקים
זה מזה דלמא בתר
דטריח - ממליך); ובית הלל
אומרים: מוליכין
זה אצל זה;
בית
שמאי אומרים: אין
מוליכין תבלין
ומדוך אצל מדוכה
(מדוך = בוכנא
שדוכין בו תבלין
במדוכה), ולא מדוכה
אצל תבלין ומדוך,
ובית הלל אומרים:
מוליכין זה אצל
זה'!?
הכי?
השתא: בשלמא בהמה
אתי לאמלוכי, דאמר
"נשבק האי בהמה
כחושה ומייתינא
בהמה אחריתי דשמינה
מינה"; קדרה נמי
אתי לאימלוכי,
דאמר "נשבק האי
קדרה דבעיא תבלין
(מין תבשיל
זה שיהא צריך תבלין,
כגון בשר ובצלים) ומייתינא
אחריתי דלא בעיא
תבלין (גירסת
רש"י: ואעבד קדרה
דלא בעיא תבלין,
כגון כרוב ולפת)", הכא מאי
איכא למימר? ממלך
ולא תבר? כיון דשחטה
- לתביר&##1488; קיימא!!
בית
שמאי אומרים אין
נותנין את העור:
תנא:
'ושוין שמולחין
עליו בשר לצלי
(ואף על פי שהמלח
מועיל לעבוד)';
אמר
אביי: לא שנו אלא
לצלי (דאין
מולחין אותו יפה), אבל לקדרה
– לא.
פשיטא:
'לצלי' תנן!?
הא
קא משמע לן: דאפילו
לצלי כעין קדרה
- אסור. >(האי
'אבל לקדרה' דקאמר
אביי - צלי כעין
קדרה קאמר, כגון
אדם המולח צלי
יפה יפה קרוב למליחת
בשר שלצורך קדרה,
דלא תימא כל צלי
שרי.)
תנו
רבנן: 'אין מולחין
את החלבים (ביום
טוב כדי שלא יסריחו,
ואפילו נשחטה הבהמה
ביום טוב) ואין מהפכין
בהן; משום רבי יהושע
אמרו: שוטחן ברוח
על גבי יתדות';
אמר
רב מתנה: הלכה כרבי
יהושע.
איכא
דאמרי: אמר רב מתנה:
אין הלכה כרבי
יהושע.
בשלמא
למאן דאמר 'הלכה
כרבי יהושע', אצטריך:
סלקא דעתא אמינא
'יחיד ורבים הלכה
כרבים' - קא משמע
לן הלכה כיחיד,
אלא למאן דאמר
'אין הלכה' ('מאי
איכא למימר?' גרסינן,
'קא משמע לן' לא גרסינן) – פשיטא: יחיד
ורבים הלכה כרבים!?
מהו
דתימא 'מסתבר טעמיה
דרבי יהושע, דאי
לא שרית ליה ממנע
ולא שחיט' - קא משמע
לן;
ומאי
שנא מעור לפני
הדורסן (דשרו
בית הלל משום דאי
לא שרית ליה ממנע
ולא שחיט)?
(ביצה
יא,ב)
התם
לא מוכחא מלתא
(שתהא שטיחתו
לצורך עבוד), משום דחזי
למזגא עליה (דמימר
אמר "האי דשרו ליה
רבנן לתתו לפני
הדריסה - מפני צורך
יום טוב התירו,
שאף שטיחתו צורך
יום טוב, דחזי למזגא
עליה"); הכא (גבי
חלבים כי שרית
לשוטחן מוכחא מלתא
שלתקון החלבים
התרתו) אתי למימר:
"מאי טעמא שרו לי
רבנן כי היכי דלא
לסרח? מה לי למשטחינהו
מה לי לממלחינהו"
(ואתי נמי לממלחינהו,
ומליחה - מאבות
מלאכות היא בדבר
שיש בו עבוד, דתנן
(שבת פ"ז מ"ב,
דף עג,א) 'והמולחו
והמעבדו')!
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
מולח אדם כמה חתיכות
בשר בבת אחת (דחד
טרחא לכלהו) אף על פי שאינו
צריך אלא לחתיכה
אחת.
רב
אדא בר אהבה מערים
ומלח גרמא גרמא
(לאחר שמלח
זו לאכלה היום
- אומר "&##1495;ברתה ערבה
עלי לאכלה היום",
וחוֹזֵר ומולחה).
משנה:
בית
שמאי אומרים: אין
מסלקין את התריסין
ביום טוב,
ובית
הלל מתירין אף
להחזיר.
גמרא:
מאי
'תריסין'?
אמר
עולא: תריסי חנויות
(כמו תיבות
הן, ועומדות בשוק,
ואינן מחוברות
לקרקע; תריסין
= דלתות פתחיהן).
ואמר
עולא: שלשה דברים
התירו סופן (שאינו
צורך יום טוב) משום תחלתן
(שהוא צורך
יום טוב, ואי לא
שרית סופן - לא עביד
תחלתן), ואלו הן: עור
לפני הדורסן (הותרה
שטיחתן משום שחיטתן), ותריסי חנויות
(הותרה חזרתן
משום סלוקן), וחזרת רטיה
(בשבת פרק 'כלל
גדול' (דף עה,ב) אמרו:
הממרח רטיה בשבת
חייב משום ממחק) במקדש (לכהן
שלקה בידו וצריך
לעבוד עבודה וליטול
רטיה מעל ידו שלא
תהא חציצה בין
ידו לעבודה - מחזיר
הרטיה לאחר עבודה,
דאי לא שרית ליה
להחזירה - לא שקיל
ליה מעיקרא);
ורחבא
אמר רבי יהודה*:
(חבר כשהתחיל
למכור יינו או
ככרו לעולי רגלים
ברגל, וממשמשי
בה יד הכל, וטומאת
עם הארץ ברגל טהורה
כל ימות הרגל, ובמה
שנשאר לאחר הרגל
נחלקו רבי יהודה
וחכמים בפרק 'חומר
בקדש' (חגיגה
פ"ג מ"ז, דף כו,א):
רבי יהודה אומר) אף הפותח
חביתו ומתחיל בעיסתו
על גב הרגל, ואליבא
דרבי יהודה, דאמר
יגמור (יגמור
וימכרנה לחברים
ולכל אדם ויזהר
שלא יגע עם הארץ
עוד, וחכמים אומרים
לא יגמור ולא ימכרנה
עוד משום דנטמאת
ברגל במגע עם הארץ,
ונהי דכל ימות
הרגל אשתראי שלא
לביישם, מיהו לאחר
הרגל חלה למפרע;
ואשמעינן רחבא
דרבי יהודה לא
אמר יגמור אלא
משום תחילתן: דאי
לא שרית ליה - לא
פתח ליה מעיקרא).
*(יש מפרשים
ספק משמיה דרבי
יהודה נשיאה, ספק
משמיה דרב יהודה;
ואני אומר: לא ראה
רחבא את רבי יהודה
נשיאה, דהא מפומבדיתא
הוה, ולא מצינו
שעלה לארץ ישראל!
ועוד: כי אמרינן
בעלמא 'דדייק וגמר
שמעתתא מפומיה
דרביה כרחבא דפומבדיתא'
- הוה לן למימר דאפילו
ספיקי דגברי גריס,
כדאמרינן בדרב
יהודה ב'הכל שוחטין'
(חולין יח,ב);
ונראה בעיני משום
דרבו מובהק היה,
ולא היה לומד מרב
אחר - הוה קרי ליה
'רבי', דלא נספקיה
בדרב יהודה אחרינא.)
עור
לפני הדורסן – תנינא
(במתניתין:
'ובית הלל מתירין',
ומעולא מאי נפקא
לן)!?
מהו
דתימא טעמייהו
דבית הלל משום
דחזי למזגא עלייהו
ואפילו (שהופשט) מערב יום
טוב (מבעוד
יום) נמי
- קא משמ&ע לן התירו
סופן משום תחלתן,
דיום טוב – אִין,
דערב יום טוב – לא
(דליכא למיגזר
משום תחילתן, דאי
נמי לא שרית ליה
- אינו נ&מנע מלשחוט
מערב יום טוב, דהא
יכול לשוחטו מבעוד
יום);
תריסי
חנויות נמי תנינא
(במתניתין): 'ובית הלל
מתירין אף להחזיר'?
מהו
דתימא 'טעמייהו
דבית הלל משום
דאין בנין בכלים
ואין סתירה בכלים,
ואפילו דבתים נמי
(אין איסור
בנין וסתירה בכלים
אלא בבתים - דנחייב
בבנין כל דהו; והעושה
כלי או גומרו ביום
טוב או בשבת - משום
'מכה בפטיש' הוא
דמחייב, שהוא חיוב
לכל גמר מלאכה;
או אם הוא דבר שהוא
מחליקו חייב משום
ממחק, ואם צריך
קצוע חייב משום
מחתך, וכן אורג
או מסך או תופר;
אבל בנין וסתירה
לא שייך בהו לאחיובי
בסלוק וחזרה, דהא
דתנן (שבת פ"יב
מ"א, דף קב,ב)
'הבונה כל שהוא'
- בבתים &תנן, והלכך
בית הלל אפילו
בתיבות הבית שרו
לסלק דלתותיהן
ולהחזיר, ואף על
גב דלאו לשמחת
יום טוב)' - קא משמע
לן (עולא): התירו סופן
משום תחלתן (דאף
על גב דאין בנין
וסתירה בכלים
- קאסרי &ליה בית
הלל מדרבנן אי
לאו משום תחלתן): דחנויות
(שהן צרכי רבים) – אין, דבתים
(אבל תריסי
כלי הבית) – לא;
חזרת
רטיה במקדש נמי
תנינא [עירובין
פ"י מ"יג]: 'מחזירין
רטיה במקדש אבל
לא במדינה'!?
מהו
דתימא 'טעמא (דהתירא) מאי? - משום
דאין שבות במקדש
(משום דלא גזרו
על השבות שבמקדש,
ולקשור רטיה - וכן
כל דבר רפואה שאין
מלאכה אלא שבות
הוא שגזרו חכמים
בכל רפואות גזירה
משום שחיקת סמנין), אפילו כהן
דלאו בר עבודה
הוא'? - קא משמע לן
התירו סופן משום
תחלתן: דבר עבודה
אִין, דלאו בר עבודה
– לא;
פותח
את חביתו נמי תנינא
(חגיגה פ"ג מ"ז,
דף כו,א): 'הפותח את חביתו
ומתחיל בעיסתו
על גב הרגל, רבי
יהודה אומר יגמור,
וחכמים אומרים
לא יגמור'!?
מהו
דתימא 'טומאת עם
הארץ ברגל כטהרה
שויוה רבנן, ואף
על גב דלא התחיל
נמי (דאסמכוה
אקרא כְּאִישׁ
אֶחָד חֲבֵרִים
(שופטים כ,יא);
וטעמא דרבי יהודה
משום דלא הדרה
חיילא; ואף על גב
דלא התחיל על גב
הרגל למוכרה ואירע
שנגע בה עם הארץ
ברגל קאמר נמי
רבי יהודה דאין
מגעו מטמאה, ואפילו
לאחר הרגל)' - קא משמע
לן (רחבא) התירו סופן
משום תחלתן: התחיל
– אִין, לא התחיל
– לא.
ועולא
מאי טעמא לא אמר
הא?
בפלוגתא
לא קא מיירי (והא
פליגי רבנן עלה);
הנך
נמי פלוגתא נינהו!?
בית
שמאי במקום בית
הלל אינה משנה.
מתניתין
(דקתני בסלוק
נמי פליגי) - דלא כי האי
תנא, דתניא 'אמר
רבי שמעון בן אלעזר:
מודים בית שמאי
ובית הלל שמסלקין
את התריסין ביום
טוב; לא נחלקו אלא
להחזיר: שבית שמאי
אומרים אין מחזירין,
ובית הלל אומרים
אף מחזירין; במה
דברים אמורים?
- בשיש ל&הן ציר (ידות
לשני ראשין דדומות
לבנין), אבל אין להן
ציר - דברי הכל מותר';
והתניא:
'במה דברים אמורים?
- בשאין &להן ציר
(הוא דשרי בית
הלל), אבל
יש להן ציר דברי
הכל אסור'?
אמר
אביי (דכולי
עלמא תרוייהו הנך
תנאי דברייתא דפרשי
לן - פלוגתא דבית
שמאי ובית הלל): בשיש להן
ציר מן הצד - דברי
הכל אסור [נראה
לי שהכוונה
שבאופן כזה
מפרקים את
התריס לגמרי]; אין להן ציר
כל עיקר - דברי הכל
(בית שמאי ובית
הלל) מותר
[אולי
שהתריסים רק
מונחים
וקשורים
ואינם מחוברים,
ואין מעשה
סתירה או
בנין]; כי
פליגי בשיש להן
ציר באמצע (כעין
פליט"א [בליטה],
ותוחבין אותו בחור
שבאמצע דופן פתח
התיבה):
(ביצה
יב,א)
מר
(בית שמאי) סבר גזרינן
ציר באמצע אטו
ציר מן הצד, ומר
(בית הלל) סבר לא גזרינן.
(והנך מתניתא
לא אפלוג, אלא מר
אשמעינן חדא ומר
אשמעינן חדא, ולא
פליגי; מתניתא
קמייתא הכי קאמר:
'במה דברים אמורים"
- בשיש ל&הן ציר באמצע,
אבל אין להם ציר
כל עיקר דברי הכל
מותר', ותנא בתרא
הכי קאמר: 'במה דברים
אמורים דנחלקו?
- בשאין &להם ציר
מן הצד, אבל בשיש
להם ציר מן הצד
דברי הכל אסור'.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט
הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol