דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף יב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק ראשון ביצה
שנולדה ביום טוב
(ביצה
יא,ב)
מתניתין
(דקתני בסלוק
נמי פליגי) - דלא כי האי
תנא, דתניא 'אמר
רבי שמעון בן אלעזר:
מודים בית שמאי
ובית הלל שמסלקין
את התריסין ביום
טוב; לא נחלקו אלא
להחזיר: שבית שמאי
אומרים אין מחזירין,
ובית הלל אומרים
אף מחזירין; במה
דברים אמורים?
- בשיש ל&הן ציר (ידות
לשני ראשין דדומות
לבנין), אבל אין להן
ציר - דברי הכל מותר';
והתניא:
'במה דברים אמורים?
- בשאין &להן ציר
(הוא דשרי בית
הלל), אבל
יש להן ציר דברי
הכל אסור'?
אמר
אביי (דכולי
עלמא תרוייהו הנך
תנאי דברייתא דפרשי
לן - פלוגתא דבית
שמאי ובית הלל): בשיש להן
ציר מן הצד - דברי
הכל אסור [נראה
לי שהכוונה
שבאופן כזה
מפרקים את
התריס לגמרי]; אין להן ציר
כל עיקר - דברי הכל
(בית שמאי ובית
הלל) מותר
[אולי
שהתריסים רק
מונחים
וקשורים
ואינם מחוברים,
ואין מעשה
סתירה או
בנין]; כי
פליגי בשיש להן
ציר באמצע (כעין
פליט"א [בליטה],
ותוחבין אותו בחור
שבאמצע דופן פתח
התיבה):
(ביצה
יב,א)
מר
(בית שמאי) סבר גזרינן
ציר באמצע אטו
ציר מן הצד, ומר
(בית הלל) סבר לא גזרינן.
(והנך מתניתא
לא אפלוג, אלא מר
אשמעינן חדא ומר
אשמעינן חדא, ולא
פליגי; מתניתא
קמייתא הכי קאמר:
'במה דברים אמורים"
- בשיש ל&הן ציר באמצע,
אבל אין להם ציר
כל עיקר דברי הכל
מותר', ותנא בתרא
הכי קאמר: 'במה דברים
אמורים דנחלקו?
- בשאין &להם ציר
מן הצד, אבל בשיש
להם ציר מן הצד
דברי הכל אסור'.)
משנה:
בית
שמאי אומרים: אין
מוציאין לא את
הקטן ולא את הלולב
ולא את ספר תורה
לרשות הרבים (כל
מילי דלאו צורך
אכילה), ובית הלל מתירין.
גמרא:
תני
תנא קמיה דרבי
יצחק בר אבדימי:
'השוחט עולת נדבה
ביום טוב לוקה
(משום כָּל
מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה
בָהֶם (שמות יב,טז))'; ('עולת
נדבה' - דאילו עולת
חובת היום רחמנא
שריא, אבל זו יש
להקריבה לאחר יום
טוב.)
אמר
ליה: דאמר לך מני?
בית שמאי היא, דאמרי
'לא אמרינן מתוך
שהותרה הוצאה לצורך
(אַךְ אֲשֶׁר
יֵאָכֵל לְכָל
נֶפֶשׁ (שמות
יב,טז)) הותרה נמי
שלא לצורך', דאי
בית הלל - הא אמרי
'מתוך שהותרה הוצאה
לצורך הותרה נמי
שלא לצורך', הכא
נמי 'מתוך שהותרה
שחיטה לצורך - הותרה
נמי שלא לצורך'.
מתקיף
לה רבה: ממאי דבית
שמאי ובית הלל
בהא פליגי? דלמא
בערוב והוצאה לשבת
ואין ערוב והוצאה
ליום טוב קא מיפלגי
(אם נאסרה הוצאה
ביום טוב ונתקנו
הלכות ערובי חצירות
ליום טוב, אם לאו): מר סבר ערוב
הוצאה לשבת וערוב
הוצאה ליום טוב,
ומר סבר ערוב הוצאה
לשבת ואין ערוב
הוצאה ליום טוב
(ואף על גב דעיקר
הוצאה מ-וַיַּעֲבִירוּ
קוֹל בַּמַּחֲנֶה
[שמות לו,ו] נפקא
לן (שבת דף צו,ב),
בא ירמיה ופירש
שלא נאסרה אלא
בשבת, משום הכי
קא שרו), כדכתיב (ירמיהו
יז,כב)
וְלֹא תוֹצִיאוּ
מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת
[וְכָל מְלָאכָה
לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם
אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי
אֶת אֲבוֹתֵיכֶם] - בשבת אִין,
ביום טוב – לא; (אבל
שחיטה שהיא אב
מלאכה ובכלל לֹא
תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה [שבת
כ,ט] היא - אימא
לך אפילו לבית
הלל אם הותרה לצורך
- לא הות&רה שלא לצורך,
והך מתניתין אפילו
בית הלל!)
מתקיף
לה (אהך אתקפתא
דרבה) רב יוסף: אלא
מעתה (דסבירא
להו לבית הלל אין
אסור הוצאה ליום
טוב) ליפלגו
באבנים (אי
אין אסור הוצאה
- אין אס&ור טלטול:
שלא נאסר טלטול
אלא משום הוצאה,
ומה שלא גזרו על
כל טלטולים אפילו
על אוכלים וכלים
- משום ד&אין גוזרין
גזרה על הצבור
אלא אם כן רוב צבור
יכולין לעמוד בה)! אלא מדלא
מפלגי באבנים
- שמע מי&נה בהוצאה
שלא לצורך פליגי
(שמע מינה דלכולי
עלמא יש הוצאה
ליום טוב, אלא שמן
התורה הותרה לצורך
ובית הלל אית להו
כיון דהותרה לצורך
הותרה מן התורה
לגמרי אלא רבנן
גזור במידי דהוי
טרחא דלא צריך,
כגון אבנים, אבל
בקטן וספר תורה
דצריכינן להו ביום
טוב לא גזור; ובית
שמאי לית להו מיגו,
ומידי דצורך אכילה
שהתורה התירתו
הותר, ושאינו צורך
אכילה באסורו עומד
מן התורה);
ואף
רבי יוחנן סבר
ב'מתוך שהותרה
הוצאה לצורך הותרה
נמי שלא לצורך'
פליגי (בית
שמאי ובית הלל,
ודכולי עלמא יש
אסור הוצאה ליום
טוב מ-וַיַּעֲבִירוּ
קוֹל בַּמַּחֲנֶה
[שמות לו,ו] דישנה
בשאר מלאכות, וירמיה
היה מזהירן על
השבתות שהן חמורין,
והלואי ישמעו), דתני תנא
קמיה דרבי יוחנן: 'המבשל גיד
הנשה בחלב ביום
טוב ואכלו - לוקה
חמש: לוקה משום
מבשל גיד (שהבשול
- אב מלא&כה הוא, ובשול
גיד - דבר האסור
ואינו ראוי לאכילה,
ועומד באסור כָּל
מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה
בָהֶם (שמות יב,טז) דלא
הותר אלא לצורך), ולוקה משום
אוכל גיד, ולוקה
משום מבשל בשר
בחלב (לאו
משום יום טוב: דמלקות
דבשול יום טוב
הא תנא ליה! אלא
אפילו הוא חול
לוקה משום מבשל
בשר בחלב, דכתיב
לֹא תְבַשֵּׁל
גְּדִי בַּחֲלֵב
[אִמּוֹ] שלש
פעמים [שמות כג,יט;
לד,כו; דברים יד,כא] אחד
לאסור אכילה, ואחד
לאסור הנאה, ואחד
לאסור בשול), ולוקה משום
אוכל בשר בחלב,
ולוקה
(ביצה
יב,ב)
משום
הבערה (שהיא
מלאכה לעצמה; קא
סבר יש חלוק מלאכות
ליום טוב ללקות
שתים על שתי מלאכות
משום יום טוב)',
אמר
ליה: פוק תני לברא:
הבערה ובשול (דיום
טוב) אינה
משנה (לא
נשנית מעולם בבית
המדרש, ללקות עליהן:
דמתוך שהותרו לצורך
הותרו נמי שלא
לצורך מן התורה), ואם תמצא
לומר משנה (אם
יאמרו תנאים שנשנית) - בית שמאי
היא (ודאי בית
שמאי שנאוה), דאמרי 'לא
אמרינן מתוך שהותרה
הוצאה לצורך הותרה
נמי שלא לצורך',
הכי נמי לא אמרינן
'מתוך שהותרה הבערה
לצורך הותרה נמי
שלא לצורך', דאי
בית הלל - כיון דאמרי
'מתוך שהותרה הוצאה
לצורך הותרה נמי
שלא לצורך', הכא
נמי מתוך שהותרה
הבערה לצורך הותרה
נמי שלא לצורך.
משנה:
בית
שמאי אומרים: אין
מוליכין חלה ומתנות
לכהן ביום טוב
(חלה, אף על
פי שמותר בהפרשתה
- לא שרו ליה הולכתה,
אלא תקון לתקן
עיסתו התירו לו
ולא יותר; מתנות
= הזרוע והלחיים
והקיבה; אף הן הרמתן
הותרה לו, שהרי
נצטוה להרימן והיאך
יאכל שאר הבשר?
ואף על פי שאין
טובלין כשאר טבל
לאסור הבשר באכילה,
מיהו אם לא פירש
שאר הבשר מהן הרי
הוא אוכלן ועובר
בעשה! הלכך הרמתן
התירו, ולא הולכתן,
וכולן משום גזרה
דאין מגביהין אותם
[אין
מפרישין את
המתנות]), בין שהורמו
מאמש בין שהורמו
מהיום;
ובית
הלל מתירין;
אמרו
להם בית שמאי גזרה
שוה (לאו דוקא,
דכולה מדרבנן גזור,
אלא דומיא דגזרה
שוה בדרבנן): חלה ומתנות
מתנה לכהן (מעשרים
וארבע מתנות כהונה
הן), ותרומה
מתנה לכהן: כשם
שאין מוליכין את
התרומה (דבהא
מודיתו לן, שהרי
מאתמול הוגבהה) - כך אין מוליכין
את המתנות!
אמרו
להם בית הלל: לא!
אם אמרתם בתרומה
שאינו זכאי (רשאי) בהרמתה (לא
נתנו חכמים לאדם
כח וּזְכוּת בהפרשתה), תאמרו במתנות
שזכאי בהרמתן?
גמרא:
קא
סלקא דעתך שהורמו
מהיום ושנשחטו
מהיום ושהורמו
מאמש ושנשחטו מאמש;
מני מתניתין? לא
רבי יוסי ולא רבי
יהודה אלא אחרים,
דתניא [תוספתא
ביצה פ"א הלכה יב
[ליברמן]]: 'אמר רבי יהודה:
לא נחלקו בית שמאי
ובית הלל על המתנות
שהורמו מערב יום
טוב שמוליכין עם
המתנות שהורמו
מהיום ושנשחטו
מהיום; לא נחלקו
אלא להוליכן בפני
עצמן, שבית שמאי
אומרים אין מוליכין
(ומתניתין
קתני 'בין שהורמו
מהיום', וקא סלקא
דעתא דבנשחטו היום
קא מיירי, ואסר), ובית הלל
אומרים מוליכין,
וכך היו בית שמאי
דנין: חלה ומתנות
- מתנה ל&כהן ותרומה
מתנה לכהן: כשם
שאין מוליכין את
התרומה - כך אין
מוליכין את המתנות;
אמרו
להם בית הלל: לא
אם אמרתם בתרומה
שאינו זכאי בהרמתה,
תאמרו במתנות שזכאי
בהרמתן!?
אמר
רבי יוסי: לא נחלקו
בית שמאי ובית
הלל על המתנות,
שמוליכין (הואיל
וזכאי בהרמתן,
והוא הדין לחלה,
וחד מינייהו נקט); לא נחלקו
אלא על התרומה:
שבית שמאי אומרים
אין מוליכין, ובית
הלל אומרים מוליכין,
וכך היו בית הלל
דנין: חלה ומתנות
מתנה לכהן ותרומה
מתנה לכהן; כשם
שמוליכין את המתנות
- כך מול&יכין את
התרומה; אמרו להם
בית שמאי: לא! אם
אמרתם במתנות שזכאי
בהרמתן תאמרו בתרומה
שאין זכאי בהרמתה?
אחרים
אומרים: לא נחלקו
בית שמאי ובית
הלל על התרומה
שאין מוליכין;
לא נחלקו אלא על
המתנות (ואפילו
נשחטו מהיום משמע,
כי מתניתין): שבית שמאי
אומרים אין מוליכין
ובית הלל אומרים
מוליכין'; לימא אחרים
היא ולא רבי יהודה!
(כלומר: כרבי
יוסי ודאי לא אפשר
לאוקמא; כרבי יהודה
מאי?: מי מצינן למימר
דמתניתין נמי דוקא
בשל אמש קאמר, ומתוקם
אליביה? או נזקק
על כרחנו לומר
דלא כרבי יהודה?)
אמר
רבא: מי קתני (מתניתין) '(בין) שהורמו מהיום
ושנשחטו מהיום'?
'שהורמו' קתני,
ולעולם שחיטתן
מאמש (אבל
בהנך דנשחטו ביום
טוב - מודו)!
לימא
רבי יהודה היא
ולא אחרים? (כיון
דמתניתין דוקא
בדשל אמש קאי, מדלא
קתני 'נשחטו היום'
נימא דלא כאחרים,
דהא אחרים על המתנות
קאמרי?)
אפילו
תימא אחרים, ובהנך
דנשחטו מאמש (על
המתנות דקאמרי
אחרים בשל אמש
קמיירי);
אי
הכי היינו רבי
יהודה?
איכא
בינייהו טפלה (רבי
יהודה מתיר לטפל
ולהוליך של אמש
עם של היום, ואחרים
סברי דאפילו לטפל
נמי אסרי בית שמאי,
ומתניתין דלא איירי
בטפלה כלל - איכא
למימר כרבי יהודה
ואיכא למימר כאחרים).
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
הלכה כרבי יוסי
(ואליבא דבית
הלל, דאפילו תרומה
נמי מותר להוליך).
רב
טובי בריה דרב
נחמיה הוה ליה
גרבא דחמרא דתרומה;
אתא לקמיה דרב
יוסף, אמר ליה: מהו
לאמטויי לכהן האידנא?
אמר
ליה: הכי אמר רב
יהודה אמר שמואל:
הלכה כרבי יוסי.
אושפזיכניה
דרבא בר רב חנן
הוה ליה אסורייתא
דחרדלא (חבילות
של חרדל בשרביטין,
והזרע בתוכן); אמר ליה: מהו
לפרוכי (לפרוכי
השרביטין ולהוציא
הזרע) ומיכל מנייהו
ביום טוב (מי
שרי ביום טוב כשחיטה
וכבישול? או דלמא
כיון דאפשר מערב
יום טוב – לא, דתולדת
דישה הוא)?
לא
הוה בידיה;
אתא
לקמיה דרבא, אמר
ליה: מוללין מלילות
(של חטין: שמולל
בידיו כשהן רכים,
דדש כלאחר יד הוא,
ואפילו בשבת לאו
דאורייתא הוא אלא
מדרבנן, וביום
טוב לא גזור) ומפרכין
קטניות ביום טוב.
איתיביה
אביי [תוספתא
שבת פ"יד ה"טז; תוספתא
ביצה פ"א ה"כ [ליברמן]]: 'המולל מלילות
מערב שבת - למחר
מנפח מיד ליד (שלא
כדרך חול) ואוכל, אבל
לא בקנון (כלי
הוא ראשו אחד רחב
והשני עשוי כעין
מרזב קצר, ונותן
הקטניות בתוך הרחב
ומנענע והאוכל
מתגלגל דרך המרזב,
והפסולת נשאר בכלי) ולא בתמחוי
(קערה גדולה); המולל מלילות
מערב יום טוב - למחר
מנפח על יד על יד
(מעט מעט) ואוכל אפילו
בקנון ואפילו בתמחוי,
אבל לא בטבלא ולא
בנפה ולא בכברה
(דמחזי כמאן
דעביד לצורך מחר,
שאין דרך לעשות
בכלים הללו אלא
הרבה)' מערב יום טוב
– אִין, ביום טוב
– לא ('המולל
מערב יום טוב' קתני,
ולא קתני 'המולל
ביום טוב')!
אפילו
תימא ביום טוב,
ואיידי דתנא רישא
'מערב שבת' תנא סיפא
נמי 'מערב יום טוב';
אם
כן (דמוללין
מלילות ביום טוב), מצינו תרומה
שזכאי בהרמתה (דסתם
שבלין לא מפרישין
תרומה עד שיעשו
דגן, והמוללן ביום
טוב לאכלן - מפריש
מהן תרומה על כרחו), ותנן 'לא
אם אמרתם בתרומה
שאינו זכאי בהרמתה
וכו'?
לא
קשיא:
(ביצה
יג,א)
הא
רבי הא רבי יוסי
ברבי יהודה (לעולם
מוללין מלילות
לדברי הכל, ודקשיא
לן 'אם כן מצינו
תרומה שזכאי בהרמתה'?
אִין, ודאי מצינו
אליבא דרבי, דאמר
'יש תרומה במלילות',
ומתניתין דקתני
'לא מצינו' - רבי יוסי
ברבי יהודה היא,
דאמר 'אֵין תרומה
במלילות'), דתניא: 'הכניס שבלין
לעשות מהן עיסה
- אוכל מ&הן עראי
(כל זמן שלא
דשן ומרחן בכרי
לא נגמרה מלאכתן
לתרומה) ופטור;
למוללן במלילות
(הכניסן לאכלן
מעט מעט על ידי
מלילות) - רבי
מחייב (בתרומה,
שלא יאכל מהן עראי
עד שיפריש, לפי
שהכנסתן בשבלין
היא גמר מלאכתן:
שאין סופן לבא
לידי גורן אחר,
וְזֶהוּ גרנן) ורבי
יוסי ברבי יהודה
פוטר (רֵאשִׁית
דְּגָנְךָ [דברים
יח,ד] כתיב, והיינו
מֵרוּחַ, דאין
דגון אלא קבוץ
בכרי)'.
(ופרכינן
לרבא, דאמר מוללן:) ולרבי יוסי
ברבי יהודה נמי
(אי שרית למוללן
ביום טוב) משכחת לה
(על כרחיך שזכאי
בהרמתה) כגון שהכניס
שבלין לעשות מהן
עיסה (בדישה
ומרוח), ונמלך עליהן
למוללן (להצניען
כולן למלילות) ביום טוב,
דטבלא ביומיה (דעל
כרחיך מודה בהו
רבי יוסי דטבלן
ביום שנמלך עליהן:
דכיון דהכניסן
לשם גורן גמור
- ירדה ל&הן תורת
תרומות ומעשרות,
וכשנמלך למוללן
- נעשית &הכנסתו
'גורן', והמוללן
ביום טוב על כרחו
קדים תרומתן)! אלא מאי 'תרומה'?
רוב
תרומה. (ולא
גרס 'אלא מאי אית
לך למימר', אלא לא
תימא הא רבי הא
רבי יוסי: דבין
לרבי בין לרבי
יוסי מתוקמא, ומאי
'תרומה' דתנן מתניתין
אינו זכאי בהרמתה?
- ברוב ת&רומות קאמר,
שישנן על ידי דישה
ומרוח, והן מערב
יום טוב.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol