ביצה דף טז

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף טז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק שני יום טוב

(ביצה טו,ב)

תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה:

(ביצה טז,א)

'כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים (כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נִזוֹן משם - קצוב לו: כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה: שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו), חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה (אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה, ומהיכן תבואהו, אלא: לפי מה שרגיל ממציאים לו, לשעה או לאחר שעה): שאם פחת - פוחתין לו (כלומר: ממציאין לו שכר מועט), ואם הוסיף - מוסיפין לו'.

אמר רבי אבהו: מאי קראה (שקוצבין מזונות בראש השנה)? - (תהלים פא,ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: איזהו חג שהחדש מתכסה בו (שהלבנה מתכסה בו: שאינה נראית לכל אדם, אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב, כדאמר בראש השנה (כ,ב): 'עשרים וארבע שעות מתכסה סיהרא')? - הוי אומר זה ראש השנה (דאלו שאר יום טוב כבר נתמלאה הלבנה במקצת, ונראית בכל מקום; בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנו א-בַחֹדֶשׁ קאי: תקעו בחדוש הלבנה שופר כשהוא מתכסה ביום חגנו), וכתיב (תהלים פא,ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

מאי משמע דהאי חֹק - לישנא דמזוני הוא?

דכתיב (בראשית מז,כב) [רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה] וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה [עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם];

מר זוטרא אמר מהכא: (משלי ל,ח) [שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי] הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.

תניא: 'אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת: מצא בהמה נאה - אומר "זו לשבת"; מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה (נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת, דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת); אבל הלל הזקן - מדה אחרת היתה לו: שכל מעשיו לשם שמים (בוטח שתזדמן לו נאה לשבת), שנאמר (תהלים סח,כ) בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם [יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה] (יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ את צרכינו ועזרתנו)'.

תניא נמי הכי: 'בית שמאי אומרים: מחד (מאחד בשבת שלך) - שביך לשבתיך (תן לבך לשבת הבאה), ובית הלל אומרים: (תהלים סח,כ) בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם [יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה] '.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: הנותן מתנה לחברו - אין צריך להודיעו (לומר [לו], שלא יהא זה יושב ותוהה מהיכן בא אליו דבר זה), שנאמר (שמות לד,כט) [וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר] וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו [בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ]' (אלמא נתן לו הקדוש ברוך הוא קרון עור פנים ולא הודיעו).

מיתיבי: (שמות לא,יג) [וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם] לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: אמר לו הקב"ה למשה: משה! מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ו'שבת' שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל; לך והודיע אותם! (רישיה דקרא אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ ומאי לָדַעַת? - רוצה א&##1504;י שתודיעם מה מתנה חשובה אני מבקש ליתן להם;) מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו (לעשות לו אות וסימן, שאם יאכלנו קודם שיבא לאמו - תראה א&##1514; האות, ותשאלנו: "מי עשה לך כך?" והוא יאמר: "פלוני, וגם נתן לי פת" ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם, ותרבה אהבה ורעות בישראל)'!?

לא קשיא: הא במתנה דעבידא לאגלויי (כגון קרון פנים דמשה שהודיעוהו הרואין, - לא צריך הנותן להודיעו), הא במתנה דלא עבידא לאגלויי; שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי, מתן שכרה לא עבידא לאגלויי.

אמר מר: 'מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו' - מאי עביד ליה?

שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא (נותן כחול סביבות עיניו);

והאידנא דחיישינן לכשפים מאי?

אמר רב פפא: שייף ליה מאותו המין.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל מצות שנתן להם הקב"ה לישראל - נתן להם בפרהסיא חוץ משבת, שנתן להם בצנעא, שנאמר (שמות לא,יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם [כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ].

אי הכי לא לענשו נכרים עלה (ואנן אשכחן שחזר הקדוש ברוך הוא להענישן על התורה ועל המצות, דכתיב וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (דברים לג,ב) וכתיב אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא [וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן] (חבקוק ג,ג))?

שבת אודועי אודעינהו, מתן שכרה לא אודעינהו;

ואי בעית אימא: מתן שכרה נמי אודעינהו, נשמה יתירה (רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו) לא אודעינהו, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר (שמות לא,יז) [בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי] שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: כיון ששבת ווי אבדה נפש (דרשינן ליה: אוי על הנפש שהלכה לה).

עושה אדם תבשיל מערב יום טוב [וסומך עליו לשבת; בית שמאי אומרים: שני תבשילין, ובית הלל אומרים תבשיל אחד; ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין. אכלו או שאבד - לא יבשל עליו בתחלה, ואם שייר ממנו כל שהוא - סומך עליו לשבת.]:

אמר אביי: לא שנו (דהוי ערוב) אלא תבשיל, אבל פת – לא;

מאי שנא פת דלא?: אילימא מידי דמלפת בעינן (לפתן בעינן, דמוכחא מלתא שעשוי לשבת) ופת לא מלפתא (הלכך לא מוכחא מלתא היא, שהרי בכל יום יש לחם), והא דייסא נמי דלא מלפתא, דאמר רבי זירא: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא, ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: מערבין בדייסא! אלא מידי דלא שכיח בעינן, ופת שכיחא ודייסא לא שכיחא.

איכא דאמרי: אמר אביי לא שנו אלא תבשיל, אבל פת לא; מאי טעמא? אילימא דמידי דלא שכיח בעינן ופת שכיחא - והא דייסא לא שכיחא, ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: אין מערבין בדייסא!? אלא מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא!

ודייסא נמי לא מלפתא, דאמר רבי זירא: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא!?

תני רבי חייא: 'עדשים שבשולי קדרה (שנשארו בלא מתכוין) - סומך עליהן (מערב יום טוב) משום ערובי תבשילין' (ולא אמרינן: לא חשיבי ובטלי)' והני מילי דאית בהו כזית!?

אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: שמנונית שעל גבי הסכין – גוררו (מערב יום טוב) וסומך עליו משום ערובי תבשילין, והני מילי דאית בהו כזית!

אמר רב אסי אמר רב: דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי נכרים (שגזרו חכמים בבשולי נכרים משום חַתְנוּת, ועל שנאכל כמו שהוא חי לא גזרו על בשולו: דכיון שנאכל כמו שהוא חי - אינו בשול, דלא אהני מידי; ואלו נאכלין על ידי מלחן חיים); אמר רב יוסף: ואם צלאן נכרי - סומך עליהם משום ערובי תבשילין (דהא שרו באכילה), ואי עבדינהו נכרי כסא דהרסנא (מטוגן בשומן קרבי דגים ובקמח) – אסור (דקמח אין נאכל כמו שהוא חי, לפיכך, יש בו משום בשולי נכרים).

פשיטא?

מהו דתימא

(ביצה טז,ב)

הרסנא (שומן הדגים) עיקר - קא משמע לן קמחא עיקר.

אמר רבי אבא: ערובי תבשילין צריכין כזית.

איבעיא להו: כזית אחד לכלן או דלמא כזית לכל אחד ואחד?

תא שמע, דאמר רבי אבא אמר רב: ערובי תבשילין צריכין כזית, בין לאחד בין למאה (למאה די להם בכזית).

תנן: 'אכלו או שאבד - לא יבשל עליו בתחלה; שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת'; מאי 'כל שהוא' - לאו אף על גב דליכא כזית?

לא, דאית ביה כזית (ולגבי ככר שלם קרי ליה 'כל שהוא').

תא שמע: 'תבשיל זה (של ערוב) צלי, ואפילו כבוש (בחומץ ובחרדל ומיני ירקות) שלוק (מבושל הרבה מאד) ומבושל (כהלכתו); וקולייס האספנין (דג מליח הוא, ורך, ונאכל כמו שהוא חי, אלא שנותנין עליו חמין, וְזֶה בשולו, כדתנן במסכת שבת (משנה שבת פ"כב מ"ב; מובא בשבת לט,א): שהדחתו זו היא גמר מלאכתו) שנתן עליו חמין (שעשו לו מערב יום טוב בשול הראוי לו) מערב יום טוב – תחלתו (כשעשה התבשיל) וסופו (אכלו, או שאבד, ושייר ממנו קצת) - אין לו שיעור' מאי לאו אין לו שיעור כלל (לא לרב ולא למעט)?

לא: אין לו שיעור למעלה (לומר שלא יוסיף בו על כך וכך), אבל יש לו שיעור למטה (לא יפחות מכזית).

אמר רב הונא אמר רב: ערובי תבשילין צריכין דעת (שידעו שלשם כך נעשו).

(ורב הונא לא פירש דעת מי, ומפרשינן לה אנן, ואמרינן:) פשיטא (לן דכי אמר רב הונא צריכים דעת -) דעת מניח בעינן (דאיהו עדיף, שעושהו לשם כך); (מיהו מבעיא לן:) דעת מי שהניחו לו (לצרכו - כגון ד&##1506;שהו זה לצורך חברו) בעינן (כלום צריך שימלך בו תחלה לעשותו על פיו?) או לא בעינן?

תא שמע דאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא; רבי אמי ורבי אסי מערבו אכולהו טבריא; מכריז רבי יעקב בר אידי: מי שלא הניח ערובי תבשילין - יבא ויסמוך על שלי.

ועד כמה?

אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי: עד תחום שבת. (ולעומדים חוץ לתחום לא היה דעתו של מניח עליהם, ולא עלו על לבו לזוכרן.)

ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל (שהיה יודע משניות בגרסא, ומחזר עליהן לפני מר שמואל, שהיו סדורות בפיו כעיקרן); חזייה דהוה עציב, אמר ליה: אמאי עציבת?

אמר ליה: דלא אותיבי ערובי תבשילין.

אמר ליה: סמוך אדידי (דמערבנא אכולה נהרדעא, שהיא עירו)!

לשנה (אחרת, וראש השנה היה, שאין יכול להניח ולהתנות) חזייה דהוה עציב, אמר ליה: אמאי עציבת? אמר ליה: דלא אותיבי ערובי תבשילין; אמר ליה: פושע את! לכולי עלמא שרי, לדידך אסור (שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים)!

תנו רבנן: 'יום טוב שחל להיות בערב שבת - אין מערבין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות (לטלטל מחר: דנראה כמתקן דבר); רבי אומר: מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין, מפני שאתה אוסרו בדבר האסור לו (כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום - והיינו תחומין, שאף ביום טוב אסור לצאת מן התחום), ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו (אין כח בידך לאסור לו מלתקן למחר דבר שהוא מותר בו ביום, ואסור טלטול חצרות ליתיה ביום טוב)'.

אתמר: רב אמר הלכה כתנא קמא, ושמואל אמר הלכה כרבי.

איבעיא להו: הלכה כרבי לקולא או לחומרא?

פשיטא דלקולא קאמר, משום דשלח רבי אלעזר לגולה: 'לא כשאתם שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין, אלא רבי אוסר וחכמים מתירין' – מאי? (לפיכך הוצרכו לשאול 'לקולא קאמר שמואל או לחומרא', משום דשלח רבי אלעזר לחומרא, ואנו שונין דרבי לקולא, לפיכך שואלים אנו: שמואל שקבע הלכה כרבי, היכי מתני לפלוגתייהו?)

תא שמע, דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא כותיה דשמואל, ואמר רב (דרב פליג עליה, ואמר הלכה כתנא קמא): 'תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא'! אי אמרת בשלמא לקולא קאמר - היינו קלקולא, אלא אי אמרת לחומרא - מאי קלקולא איכא? כיון דמקלקלי בה רבים (ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב) -

(ביצה יז,א)

היינו קלקולא (אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר).

אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי, ולאסור.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol