דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף כג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
סיום ביצה
פרק שני יום טוב
תחילת
ביצה פרק שלישי
אין צדין
(ביצה
כב,ב)
אמר
רב יהודה: על גבי
גחלת אסור (דאיכא
מכבה ומבעיר),
(ביצה
כג,א)
על
גבי חרס (שהסיקו) מותר (דכבוי
ליכא, והבערה נמי
על ידי שינוי היא,
כלאחר יד, וליכא
איסורא דאורייתא);
ורבה
אמר: על גבי חרס
נמי אסור, משום
דקא מוליד ריחא
(שנכנס בחרס
שלא היה בו ריח,
ואסור מדרבנן:
שהמוליד דבר חדש
- קרוב ה&##1493;א לעושה
מלאכה חדשה).
רבה
ורב יוסף, דאמרי
תרוייהו: סחופי
כסא אשיראי (לכפות
כוס מבושם על השיראים
של מלבוש להכניס
בהן ריח הבושם
שבכוס) ביומא טבא
אסור; מאי טעמא?
- משום ד&##1511;מוליד
ריחא (ריח
בשיראים); ומאי שנא
מ'מוללו ומריח
בו וקוטמו
ומריח בו' (דתניא
[להלן דף לג,ב] גבי
עצי בשמים מוללו
בין אצבעותיו כדי
להוציא ריחו, או
קוטמו שיהא מקום
הקטימה לח ונותן
ריח - ובתלושין
קמיירי)? התם ריחא
מיהא איתא, ואוסופי
הוא דקא מוסיף
ריחא; הכא אולודי
הוא דקמוליד ריחא.
רבא
אמר: על גבי גחלת
נמי מותר, מידי
דהוה אבשרא אגומרי
(כשמואל, דאוכל
נפש הוא עשון פירות
זה, ושוה לכל נפש;
ואי משום כבוי
והבערה ואולודי
ריחא - מידי דהוה
אבשרא אגומרי [הנחת
בשר על גחלים],
דאיכא כל הני ושרי
[ביום טוב]).
דרש
רב גביהא מבי כתיל
אפתחא דבי ריש
גלותא: קטורא שרי.
(כן דרש להם
ולא פירש דבריו.)
אמר
ליה אמימר: מאי
'קטורא' [האם
מלשון קשר או
מלשון קטורת]?: אי קטורא
בידי (שעושין
לבתי שוקים ולבתי
ידים של חלוקי
הנשים: שמקמטין
אותן על עץ חלק
או על אגודה של
קשים, וקורין אופרונציי"ר) מעשה אומן
הוא (ואסיר,
ו'קטורא' - לשון קשר)! ואי לעשן
(ואי קטורא
לשון קטור הכבשן,
דהיינו לעשן) - אסור, דהא
קא מכבה!?
אמר
ליה רב אשי: לעולם
לעשן, מידי דהוה
אבשרא אגומרי.
איכא
דאמרי אמר ליה
אמימר: מאי 'קטורא'?
אי קטורא בידי
- מעשה א&##1493;מן הוא!
אי לעשן – אסור, דקא
מוליד ריחא (והיכי
דריש דשרי)!
אמר
רב אשי: אנא אמריתה
נהליה, ומשמיה
דגברא רבה אמריתה
נהליה: לעולם לעשן,
ומידי דהוה אבשרא
אגומרי (מוליד
נמי ריח בפחמין).
ועושין
גדי מקולס:
תניא:
'רבי יוסי אומר:
תודוס איש רומי
הנהיג את בני רומי
לאכול גדי מקולס
בלילי פסחים; שלחו
ליה: אלמלא תודוס
אתה (חכם
גדול ונכבד) - גוזרנו עליך
נדוי, שאתה מאכיל
את בני ישראל קדשים
בחוץ'
'קדשים'?
סלקא דעתך (מאי
'קרוב להאכיל קדשים'
איכא? היאך יכולין
להיות קדשים ואין
אדם מקדישן)?
אלא
אימא 'כעין קדשים'
(והכי שלחו
ליה 'שאתה מאכיל
את ישראל כעין
קדשים' והרואה
אומר הוקדשו לפסח).
משנה:
שלשה
דברים רבי אלעזר
בן עזריה מתיר
וחכמים אוסרים:
פרתו
יוצאה (בשבת) ברצועה שבין
קרניה (לנוי,
ואמור רבנן: משאוי
הוא, ואינו תכשיט
לה),
ומקרדין
את הבהמה (אישטריליי"ר
במגרדת של ברזל
ששיניה דקות) ביום טוב
(ואף על גב דעביד
חבורה),
ושוחקין
את הפלפלין ברחים
שלהן (כעין
אותם שלנו);
רבי
יהודה אומר: אין
מקרדין את הבהמה
ביום טוב, מפני
שעושה חבורה, אבל
מקרצפין (במגררת
של עץ ששיניה גסות
ואין עושה חבורה);
וחכמים
אומרים: אין מקרדין,
אף לא מקרצפין.
גמרא:
למימרא
דרבי אלעזר בן
עזריה חדא פרה
הויא ליה? והאמר
רב - ואמרי
לה אמר רב יהודה
אמר רב - תליסר אלפי
עגלי הוה מעשר
רבי אלעזר בן עזריה
מעדריה כל שתא
ושתא?
תנא:
'לא שלו היתה, אלא
של שכנתו היתה,
ומתוך שלא מיחה
בה נקראת על שמו'.
ומקרדין
את הבהמה ביום
טוב:
תנו
רבנן: 'איזהו 'קרוד'
ואיזהו 'קרצוף'?
קרוד
- קטנים &##1493;עושין
חבורה, קרצוף - גדולים
ואין עושין חבורה'
ושלש
מחלוקות בדבר:
רבי
יהודה סבר: דבר
שאינו מתכוין אסור,
מיהו קרוד קטנים
ועושין חבורה,
קרצוף גדולים ואין
עושין חבורה, ולא
גזרינן קרצוף אטו
קרוד (רבי
יהודה סבר: חבורה,
אף על פי שאין מתכוין
לה - אסור, מיהו הך
חששא בקרוד איתא
- הלכך א&##1497;ן מקרדין,
אבל בקרצוף ליכא
למיחש משום חבורה);
ורבנן
סברי נמי כרבי
יהודה דבר שאינו
מתכוין אסור (ואין
מקרדין), (ומחמירי
מיניה) וגזרינן קרצוף
אטו קרוד;
ורבי
אלעזר בן עזריה
סבר לה כרבי שמעון,
דאמר: דבר שאינו
מתכוין מותר, ובין
קרוד ובין קרצוף
שרי (הואיל
ואין מתכוין לחבורה
אף על גב דזמנין
דמתרמי שרי הלכך
אפילו קרוד שרי)'.
אמר
רבא אמר רב נחמן
אמר שמואל - ואמרי
לה אמר רב נחמן
לחודיה - הלכה כרבי
שמעון (דאמר
'גורר אדם מטה כסא
וספסל' (שבת כב,א;
מו,ב; תוספתא ביצה
פ"ב הלכה יח [ליברמן]),
דדבר שאינו מתכוין
מותר), שהרי רבי אלעזר
בן עזריה מודה
לו!
אמר
ליה רבא לרב נחמן:
ולימא מר 'הלכה
כרבי יהודה, שהרי
חכמים מודים לו'?
אמר
ליה: אנא כרבי שמעון
סבירא לי, ועוד:
שהרי רבי אלעזר
בן עזריה מודה
לו.
(ביצה
כג,ב)
משנה:
הרחים
של פלפלין טמאה
משום שלשה כלים
(מקבלת טומאה
על שם שלשה כלים;
נפקא מינה דאי
נמי אזל חד שמא
מינה - טמאה משום
אידך; ובגמרא מפרש
לה):
משום
כלי קבול, ומשום
כלי מתכת, ומשום
כלי כברה.
גמרא:
תנא:
'תחתונה
(שמקבלת אבק
הפלפלין כשנופל
דרך נקבי המכבר) - משום
כלי קבול (שכלי
עץ שיש לו בית קבול
הוא), אמצעית (שהיא
מקפת את המכבר) - משום
כלי כברה (משום
כלי עץ לא מטמאה,
דאין קבולה קבול;
אלא חכמים גזרו
טומאה על הכברה
משום ארוג, ואפילו
אין המכבר של מתכת
מטמאה משום כלי
כברה; ושלנו שהיא
של מתכת ודאי טמאה
משום פשוטי כלי
מתכות), עליונה
(שמכתשין ושוחקין
בה הפלפלין) - משום
כלי מתכת (דמשום
כלי עץ ליכא לטמויה,
דפשוטיהן טהורין,
אלא משום צפוי
התחתון, שהוא עיקר
והעץ בטל אצלו)'.
משנה:
עגלה
של קטן (שעושין
לו לשחוק ויושב
עליה ומטלטלין
אותו עליה):
טמאה
מדרס (אם
התינוק זב - נעשית
העגלה אב הטומאה,
דמיוחדת לישיבה
היא: דהא סומך קטן
עליה; נמצאת שהיא
מיוחדת לו לישיבה,
ואין אומרים לו
"עמוד ונעשה מלאכתנו";
דאילו לא מיחדא
להכי - לא הות אב
הטומאה, כדתניא:
'יכול כפה סאה וישב
עליה כו' (ספרא
מצורע - פרשת זבים
פרשתא א פרק ב הלכה
ה; שבת דף נט,א)),
ונטלת
בשבת (דתורת
כלי עליה);
ואינה
נגררת (בשבת) אלא על גבי
כלים (על
גבי בגדים, מפני
שעושה חריץ בקרקע,
וחופר חייב משום
חורש);
רבי
יהודה אומר: כל
הכלים אין נגררין
חוץ מן העגלה מפני
שהיא כובשת (מפני
שכובשת חריץ הנראה
בהלוכה; לא על ידי
חפירה הוא, אלא
כובשת ודורסת הקרקע
ונדוש תחתיה ונעשה
מקומה נמוך, אבל
אינו זז עפר ממקומה).
גמרא:
'עגלה
של קטן טמאה מדרס'
- דהא סמ&##1497;ך עלויה;
'ונטלת
בשבת' - משום דאיכא
תורת כלי עלה;
'ואינה
נגררת אלא על גבי
כלים' - על גבי כלים
אִין, על גבי קרקע
לא - מאי טעמא?
דקא
עביד חריץ;
מני?
רבי
יהודה היא, דאמר:
דבר שאין מתכוין
אסור, דאי רבי שמעון,
האמר דבר שאין
מתכוין מותר, דתניא:
'רבי שמעון אומר:
גורר אדם מטה כסא
וספסל ובלבד שלא
יתכוין לעשות חריץ'!
אימא
סיפא: 'רבי יהודה
אומר: אין הכל נגררין
בשבת, חוץ מן העגלה
מפני שהיא כובשת':
'מפני שכובשת' אִין,
אבל חריץ לא עבדא!
תרי
תנאי ואליבא דרבי
יהודה (חד
סבר העגלה נמי
כשאר כלים דעושה
חריץ בגרירתה:
שפעמים שאין האופן
מתגלגל והוא נגרר
וחופר; ואידך סבר:
לא שכיח הכי, ואינה
אלא כובשת תחת
גלגולה).
הדרן עלך
יום טוב
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
ביצה
פרק שלישי אין
צדין
(ביצה
כג,ב)
משנה:
אין
צדין דגים מן
הביברים ביום
טוב, (אף על
גב דשחיטה
ואפייה ובשול
מאבות מלאכות
הן והותרו
לצורך יום טוב
- טעמא מ&##1513;ום
דאי אפשר מערב
יום טוב:
דשחיטה חייש
למכמר בשרא פן
יתחמם ויסריח,
אבל צידה אפשר
לצודו מבעוד
יום ויניחנו
במצודתו במים
ולא ימות,
ולמחר יטלהו; ביברים
של דגים הן
בריכות של מים
שקורין
ויביי"ר; ביברין
של חיה =
קרפיפות
מוקפין גדר
סביב, וכונסין
לתוכן חיות
הבר, ויולדות
ומגדלות שם)
ואין
נותנין
לפניהם (לפני
הדגים) מזונות; (ואפילו
למאן דאמר נפש
בהמה במשמע -
הני מילי
דמזונותן
עליך, אבל
דגים - אפשר
להם בלא מזונות,
שהם אוכלים
שרשי עשבים
וקרקע, וגדול
אוכל את הקטן!)
אבל
צדין חיה ועוף
(המכונסים
מאתמול) מן
הביברין (קא
סלקא דעתך
השתא: כיון
דמוקפים גדר -
הוו להו כנצודין
ועומדין, אבל
דגים נשמטין
לחורים ולסדקים
והויא צידה ביום
טוב),
ונותנין
לפניהם
מזונות (בימי
החורף צריכין
מזונות, ואף
בימי הקיץ במקום
דריסת בני אדם
שאין עשבים
עולים בו);
רבי
שמעון בן
גמליאל אומר:
לא כל הביברין
שוין; זה הכלל:
כל
(ביצה
כד,א)
המשך
המשנה
המחוסר
צידה (שצריך
לצודו) אסור,
ושאינו מחוסר
צידה מותר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol