דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף כד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

ביצה פרק שלישי אין צדין

(ביצה כג,ב)

משנה:

אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב, (אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב - טעמא מ&##1513;ום דאי אפשר מערב יום טוב: דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח, אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות, ולמחר יטלהו; ביברים של דגים הן בריכות של מים שקורין ויביי"ר; ביברין של חיה = קרפיפות מוקפין גדר סביב, וכונסין לתוכן חיות הבר, ויולדות ומגדלות שם)

ואין נותנין לפניהם (לפני הדגים) מזונות; (ואפילו למאן דאמר נפש בהמה במשמע - הני מילי דמזונותן עליך, אבל דגים - אפשר להם בלא מזונות, שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע, וגדול אוכל את הקטן!)

אבל צדין חיה ועוף (המכונסים מאתמול) מן הביברין (קא סלקא דעתך השתא: כיון דמוקפים גדר - הוו להו כנצודין ועומדין, אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביום טוב),

ונותנין לפניהם מזונות (בימי החורף צריכין מזונות, ואף בימי הקיץ במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו);

רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין; זה הכלל: כל

(ביצה כד,א)

המשך המשנה

המחוסר צידה (שצריך לצודו) אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.

גמרא:

ורמינהו [תוספתא ביצה פ"ג הלכה א [ליברמן]]: 'ביברין של חיה ושל עופות - אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות'; קשיא חיה אחיה, קשיא עופות אעופות!

בשלמא חיה אחיה לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן [שבת פ"יג מ"ה]: 'רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל (הצד צפור מן החוץ, עד שהכניסו למגדל עץ שקורין מישטיי"ר [נראה שצ"ל נישטייר] [שובך]) וצבי לבית (או הצד צבי מן החוץ עד שהכניסו לבית בשבת) – חייב (דכיון דהכניס צפור למגדל ונעל לפניו - הרי הוא אחוז ועומד, ונגמרה צידתו; וכן צבי לבית ונעל בפניו) - לבית הוא דמחייב, אבל לביברין לא! (אבל צפור שהכניס לבית ונעל בפניו - פטור, שיוצא לו דרך חלונות, ואין כאן צידה, או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל לפניו - אין זו צידה;) וחכמים אומרים: צפור למגדל וצבי לגנה ולחצר ולביברין (צפור למגדל - היא צידתו, כאשר אמרת, אבל צבי - אין צריך עד שיכניסנו לבית, דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה)' (ומתניתין, דקתני 'צדין מן הביברין ביום טוב' - רבנן היא, דאמרי משנכנס לביבר הוא נצוד ועומד, וברייתא - רבי יהודה); אלא עופות אעופות קשיא (דהא כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית); וכי תימא 'הא נמי לא קשיא: הא בביבר מקורה (שיש לו גג) הא בביבר שאינו מקורה' - והא בית דכביבר מקורה דמי, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן, 'צפור למגדל' – אִין, לבית – לא!?

אמר רבה בר רב הונא: הכא (דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית) בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'למה נקרא שמה 'צפור דרור'? - שדרה בבית כבשדה (שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד, ולכך נקראת 'דרור' - על שם ד&ירה, שדרה בכל מקום)'!

השתא דאתית להכי (דעופות אעופות לא קשו אהדדי, ולא דחיקא לאוקומי מתניתא בפלוגתא דתנאי), חיה אחיה נמי לא קשיא (לא תוקמא כתנאי, אלא תרוייהו כרבנן): הא (מתניתי) בביבר קטן (וכן ההיא דשבת), הא (וברייתא דקתני אין צדין) בביבר גדול (ויש לה להשמט, ורבן שמעון בן גמליאל אף בביבר קטן פליג אם צריך לומר "הבא מצודה"; אי נמי: לאו לאפלוגי אתא, אלא לפרושי כדלקמן)!

היכי דמי 'ביבר קטן', היכי דמי 'ביבר גדול'?

אמר רב אשי: כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא (בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו להשמט ממנו) = 'ביבר קטן', ואידך = 'ביבר גדול';

אי נמי: כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי (זויות) = 'ביבר גדול', ואידך = 'ביבר קטן';

אי נמי: כל היכא דנפלי טולא דכתלי אהדדי (מרוב קטנו וקצרו) = 'ביבר קטן', ואידך = ביבר גדול.

תוספות ד"ה כל היכא דנפלי טולא מן הכתלים: ושיעור היה להם גובה בכתלים של ביברין.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין [זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר]:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל;

אמר ליה אביי: 'הלכה'? מכלל דפליגי (רבנן עליה, למימר: כל הביברין שוין – בתמיה: והא אוקימנא בביבר קטן משום דנצוד ועומד)?

אמר ליה: ומאי נפקא לך מינה (אי אמינא 'הלכה', כל שכן דאי לא פליגי הלכתא היא)?

אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא (משל שוטים הוא, כמו: 'זבון וזבין תגרא אקרי' (בבא מציעא מ,ב), כך 'גמרא גמור': אומר לתלמיד שוטה: למוד הן אמת הן שבוש, ויהא לך לזמר ושיר)?

זה הכלל: כל המחוסר צידה [אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר]:

היכי דמי 'מחוסר צידה'?

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר "הבא מצודה ונצודנו" (כלומר: שצריך לבקש תחבולות לתפשו, והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל, ואידך ביבר קטן, ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא, ורב יוסף בהאי שיעורא).

אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין שאומרים "הבא מצודה ונצודנו" ותניא: 'הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות (על שם מקומם, ויש אומרים: על שם הורדוס, והן הגדלים בבתים) – פטור'!?

אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב, והללו אין באין לכלובן לערב; (כלובן - סל שמק&##1504;נין בו, כמו כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים (ירמיהו ה,כז); אווזין ותרנגולין באין לערב לכלוב, ונוח לתפשן שם, הלכך הרי הן כנצודין ועומדים, ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן.)

והרי יוני שובך ויוני עלייה דבאין לכלובן לערב, ותניא: 'הצד יוני שובך ויוני עלייה (יוני הבר הן, ושטין ואוכלין בחוץ) וצפרים שקננו בטפיחין בבירות (כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים, לקנן שם עופות הבר) - חייב'!?

אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך (הלכך כבהמה הן, וחשיבי מזומן), והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך.

רב מרי אמר: הני עבידי לרבויי (יוני שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם) והני לא עבידי לרבויי.

כולהו נמי עבידי לרבויי?

לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי (פורחין עד קינן, וצריך לעלות אחריהן, וגם שם נשמטין ממנו ויורדין).

משנה:

מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב - לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב;

ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: "מותרין הן (בגמרא פריך: מעשה לסתור?), אלא שאין רצוני לקבל הימנו (שאני שונאו)".

גמרא:

מעשה לסתור (בתמיה: וכי דרך המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון)?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'ספק מוכן – אסור (כלומר: וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק - דהיינ⳥ ספק מוכן וספק מוקצה ואסור - לאו דברי הכל היא, אלא פלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע היא; לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא), ורבן גמליאל מתיר; ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר "מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו"'.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל;

ואיכא דמתני לה (להא דשמואל דאסר ספק מוכן) אהא, דתניא: 'ספק מוכן: רבן גמליאל מתיר, ורבי יהושע אוסר'; אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע; (מאן דמתני אמתניתין אמר: 'אין הלכה כרבן גמליאל', דלא שייך למימר 'הלכה כרבי יהושע' - משום דלא תני ליה לדרבי יהושע במתניתין.)

ואיכא דמתני לה אהא, דתניא:

(ביצה כד,ב)

'שוחטין מן הנגרין ביום טוב (שוחטין חיות מן ביברים לפי שנצודים ועומדים; ועל שם שעושין שם ניגרי מים וחריצין לשתות החיות שם - קרי להו 'נגרים'), אבל לא מן הרשתות ומן המכמורות (מצא חיה במצודתו ספק נצוד היום ספק נצוד מאתמול);

רבי שמעון בן אלעזר אומר: בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב (למקום שהיו פרוסים, והן באורך מיל או חצי מיל, וכשחיה נופלת בראשו אחד - מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת - המצוד⳥ת מתקלקלות כולן, וראשו השני נתק ממקום שנתקע, וסימן הוא לו שיש חיה בראש האחר) - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ומותרין; בא ומצאן מקולקלין ביום טוב - בידוע שביום טוב נצודו (על כרחך הכי משמע שודאי נתקלקלו ביום טוב, וכגון שבדקן משחשכה ולא היו מקולקלין ועכשיו מקולקלין, ולהכי פריך [להלן] 'הא גופה קשיא'), ואסורין';

הא גופה קשיא: אמרת 'בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב יום טוב נצודו'; טעמא דבא ומצאן מקולקלין, הא ספיקא אסורין; אימא סיפא 'בא ומצאן מקולקלין ביום טוב בידוע שביום טוב נצודו', טעמא דבא ומצאן מקולקלין, הא ספיקא מערב יום טוב נצודו ומותרין!?

הכי קאמר: בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ומותרין, הא ספיקא נעשה כמי שנצודו ביום טוב ואסורין (וכולה חדא מילתא היא: בא ומצאן שנתקלקלו מערב יום טוב - בידוע שמערב יום טוב נצודו, ואם יש לחוש ולומר שנתקלקלו ביום טוב, כגון שלא בא ומצאן מאתמול מקולקלין - הרי הן כאילו ידוע שביום טוב נצודו).

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר (דאמר ספק מוכן אסור, והיכא דבא ומצאן מקולקלין מאתמול יש לסמוך דנצודו מבעוד יום).

ואמר "מותרין הם [אלא שאין רצוני לקבל הימנו]":

מותרין למאי?

רב אמר: מותרין לקבל (בטלטול: דכולי האי לא אחמור בספק מוכן דלתסרו בטלטול, אבל באכילה לא שרינהו רבן גמליאל);

ולוי אמר: מותרין באכילה ("מותרין באכילה" קאמר רבן גמליאל). (ולאו דסבירא לרב ולוי כותיה, אלא מלתיה הוא דמפרשי.)

אמר רב: לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל; אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי, לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה.

מיתיבי: 'נכרי שהביא דורון לישראל - אפילו &##1491;גים המפולמין (לחים; אמ"י בלע"ז) ופירות בני יומן – מותרין (והא על כרחך רבן גמליאל הוא, דמיקל)'; בשלמא למאן דאמר מותרין לקבל – שפיר (ואף על גב דלאו ספק הוא אלא ודאי מוקצה, איכא למימר דמתיר בטלטולו; ולקמן פריך עלה: פירות בני יומן בטלטול מי שרי?: נהי דמיקל רבן גמליאל בספק מוכן, בודאי שאינו מוכן מי מיקל?), אלא למאן דאמר מותרין באכילה, פירות בני יומן מי שרו באכילה?

ולטעמיך, פירות בני יומן מי שרו בטלטול? אלא בכוורי דאדימי (אדומים שלא נס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן, שבודקין אותן שם) ופירי דכבישי בירקא עסקינן (כשלקטום - טמנום &##1502;יד בירק שלא יברח לחלוחן; כבישי = טמונין, כמו 'רישא בכבשא' (חולין דף צג,ב) והני ודאי מוכן נינהו, דניכרין שמערב יום טוב הן), ואמאי קרי להו 'בני יומן'? - שהן כעין בני יומן. (ואשמועינן דאף על גב דדמו לבני יומן - לא חיישינן למראית העין; ורבותי פירשו 'כוורי דאדימי' - מנותחין הן, כמו 'אדמויי אדמוה' (עבודה זרה דף לח,ב); וקשיא לי: אם כן מאי למימרא?)

אמר רב פפא: הלכתא:

נכרי שהביא דורון לישראל ביום טוב, אם יש מאותו המין במחובר – אסור (אסורין משום מוקצה; ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים, ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי: מדלא לקטן מאתמול - אקצינהו מדעתיה, ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי), ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו (כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב),

(והא דקאמר 'ולערב אסורים בכדי שיעשו', הא לאחר כן מותרים - אפילו לערב ראשון נמי אף על גב דליל יום טוב שני הוא ממתין בכדי שיעשו, ומותרין ממה נפשך: אם הלילה חול הוא - הרי המ&##1514;ין בכדי שיעשו, ואם קדש הוא - נמצא שנלקטו בחול! כן דעתי נוטה, ויש לי ראיות הרבה: מההוא בר טביא דעירובין (דף לט,ב), ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל דף ד,ב); אלמא האחד חול הוא, וממה נפשך מותר;

ולא זכיתי לשאול את פי רבינו יעקב בדבר זה, כי היו נוהגים בו היתר במקומינו, והיה לי דבר פשוט; ולאחר פטירתו של רבי - שמעתי &##1488;ת רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יום טוב שני, וכל אנשי עירו כמותו, וגם הלכות גדולות אוסרים כן, ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר;

וכל טעמו אינו אלא מדנקט 'בכדי שיעשו' - בלילה הראויה לעשיה קאמר;

ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול;

ותדע: מדלא קאמר 'לערב של שני אסורים בכדי שיעשו' - לערב הראשון קאמר!

ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי; גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא, ושמו רבי קלונימוס, ובקי בכל הש"ס, והורה כן, ונחלק עליהן.)

ואם אין מאותו המין במחובר - תוך התחום מותר,

(ביצה כה,א)

חוץ לתחום אסור; והבא בשביל ישראל זה - מותר לישראל אחר.

(לא שמעתי טעם מקובל בדבר; דאי משום מוקצה - אמאי מותר לישראל אחר? ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו- אם כן לישראל אחר נמי אסור, דנכרי שהדליק את הנר בשבת - תנן (שבת פ"טז מ"ח; דף קכב,א) 'אם בשביל ישראל אסור' ולא חלקו בינו לחברו; ויש לומר דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי, ודיין אם אסרוהו על זה. (טעם אחר נראה לי: מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו; והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה, שאינו מכירו.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol