דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף כו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק שלישי אין
צדין
משנה:
בכור
(בכור
בזמן הזה אין
נשחט בלא מום
מפני שקדשים
הוא, דמאליו
הוא קדוש,
והשוחטו
כשהוא תם - הוי
שוחט קדשים
בחוץ וענוש
כרת)
שנפל לבור (וירא
פן ימות שם):
רבי
יהודה אומר:
ירד מומחה (בקי
במומין
להבחין בין
מום קבוע למום
עובר) ויראה:
(ביצה
כו,א)
המשך
המשנה
אם
יש בו מום -
יעלה וישחוט,
ואם לאו - לא
ישחוט (על
כרחך, רבי
יהודה מוקצה
אית ליה,
ובמום הנופל
בו ביום טוב
לא שרי: דלאו
דעתיה עלויה
מאתמול, והכי
קאמר: בכור
בעל מום שלא
הראהו לחכם
מבעוד יום
להתירו, ונפל
לבור ביום טוב
- ירד מו&מחה ויראה
מום שהיה בו
אתמול: אם מום
קבוע הוא - יעלה
וישחוט משום
דמוקצה ליכא,
דמאתמול דעתיה
עלויה);
רבי
שמעון אומר:
כל שאין מומו
ניכר מבעוד
יום - אין זה מן
המוכן (לאו
משום מוקצה
אסר ליה, דהא
לית ליה
מוקצה! אלא
לפי שמתירו
ביום טוב נראה
כמתקנו, דהוה
ליה כדן דין,
דגזור ביה
משום שבות,
והכי קאמר:
אין התרתו היתר,
ואינו מוכן
להכשר).
גמרא:
במאי
קא מפלגי?: אי
נימא ברואין
מומין קמפלגי:
דרבי יהודה
סבר רואין
מומין ביום
טוב, ורבי שמעון
סבר אין רואין
מומין ביום
טוב (דהא
ודאי משום
מוקצה לא הוי
טעמייהו,
דאפכא שמעינן
להו! אלא משום
ראיית מום:
דרבי שמעון
סבר אין
רואין, כיון
דהוה ליה
כיושב ודן דין) - ולפלגו
ברואין מומין
דעלמא (בלא
נפל לבור)?
בכור
שנפל לבור
אצטריכא ליה:
סלקא דעתא
אמינא משום
צער בעלי חיים
לערים (לומר
"ודאי ימצא בו
מום") ולסקיה,
כרבי יהושע (דאמר
בפרק 'משילין' (לקמן
דף לז,א) 'אותו
ואת בנו שנפלו
לבור... מעלה את
הראשון על מנת
לשחוט ואינו
שוחט, וחוֹזר
ומעלה את
השני; רצה זה
שוחט רצה זה
שוחט') - קא משמע
לן;
אי
הכי (דנפילת
בור דנקט
לאשמועינן
דלא יעלהו נקט
ליה), 'לא
ישחוט'?: '(ואם
לאו)
לא יעלה
וישחוט' מבעי
ליה (דהא
עיקר משום
העלאה נקט לה
ושחיטה פשיטא
לן)!?
לא,
צריכא דעבר
ואסקיה (ומשמעותא
דלא לסקיה
מרישא שמע
מינה, דקתני 'ירד
המומחה ויראה'
ולא קתני
'יעלהו ויראה'); סלקא
דעתא אמינא
לשחטיה - קא
משמע לן (והדר
אשמועינן
אחריתי: דאי
עבר ואסקיה
ולא מצא בו
מום - לא ישחוט).
'לשחטיה'?
הא תם הוא!?
לא,
צריכא דנפל
ביה מומא (השתא,
והכי קאמר: אם
יש בו מום
הקבוע מערב
יום טוב - יעלה וישחוט,
ואם לאו - דלא
היה מערב יום
טוב אלא היום -
אפילו עבר
והעלהו לא
ישחוט);
והא
מוקצה הוא (אי
מאתמול לא הוה
ביה מום כלל -
פשיטא דלא
ישחוט, דהא
אשמעינן רבי
יהודה בכמה
דוכתי דאית
ליה מוקצה)?
אלא
דנפל ביה מום עובר
מערב יום טוב,
והשתא הוה ליה
מום קבוע; מהו
דתימא דדעתיה
עלויה
ונשחטיה? - קא
משמע לן (דאי
לא הוה קבוע
מערב יום טוב -
לא ישחוט,
משום דמוקצה
מחמת איסור
הוה; אי נמי
משום דעבר
ואסקיה).
תנו
רבנן: 'בכור תם
שנפל לבור (דלית
להו מוקצה
להנך תנאי
בבכור: דכל
שעתא דעתיה
עלויה שמא
יפול בו מום): רבי
יהודה הנשיא (הוא
'רבי' ולאו
היינו 'רבי
יהודה'
דמתניתין, דסתם
רבי יהודה הוא
רבי יהודה בר
אלעאי) אומר: ירד
מומחה ויראה (ולא
לערים ולסקיה); אם יש בו
מום (אפילו
נפל בו היום) - יעלה
וישחוט (דלית
ליה מוקצה
בבכור), ואם לאו (ועבר
ואסקיה) לא
ישחוט (אפילו
נפל בו מום
לאחר העלאה,
וקנסא הוא
משום דעבר
ואסקיה; אי
נמי לא ישחוט =
לא יעלה
בהערמת שחיטה
קאמר, ד'לא
ישחוט' לא
אצטריך: דהא
תם הוא! ומתניתין,
דלא שנינן הכי
- משום
דמתניתין לא
מצינן
לאוקומה בתם,
משום דרבי
יהודה מוקצה
אית ליה, ולא
מצי למימר 'אם
יש בו מום
שנפל בו ביום
טוב יעלה וישחוט';
וכיון דעל
כרחך בבעל מום
תוקמה - לא
אצטריך
לשנויי סיפא
בשנויא דחיקא
ולמימר ד'לא
ישחוט - לא
יעלה קאמר',
דהא מצי
לשנויא שפיר
כדשנינן:
דאשמעינן ואם
לאו = דלא היה
קבוע מבעוד
יום, דאפילו
עבר ואסקיה - לא
ישחוט ואף על
גב דאתעביד
ליה מום קבוע
השתא);
(לשון
אחר: לא גרס
בברייתא 'בכור
תם' אלא כי
מתניתין
גרסינן
בברייתא:
'בכור שנפל
לבור' ומתוקמא
הכי: בכור
שנפל לבור,
רבי יהודה
הנשיא אומר:
ירד מומחה
ויראה דלא
נערים ונסקיה
מעיקרא אם יש
בו מום - אם
ימצא בו מום
הידוע שהיום
לא נעשה - יעלהו
וישחוט, ואם
לאו אלא נפל
בו מום היום - אפילו
העלהו לא
ישחוט; ולרבי
יהודה הנשיא
ליכא למפרך
כדפרכינן
לעיל 'פשיטא
דלא ישחוט דהא
מוקצה הוא',
דאלו לדידיה
אצטריך, דהשתא
הוא דאשמעינן
דאית ליה
מוקצה;)
אמר
לו רבי שמעון
בן מנסיא: הרי
אמרו (רבותינו
דורות שלפנינו) 'אין
רואין מומין
ביום טוב' (דרבי
שמעון בן יוחי
- מדורו&##1514;
שלפניהם היה,
ורבי תלמידו
היה, כדאמר
במסכת
עירובין (דף
צא,א) ובמסכת
שבת (דף קמז,ב)
'אמר רבי:
כשהיינו
לומדים תורה
אצל רבי שמעון
בתקוע - היינו
מעלין לו שמן
כו' וקאמר ליה
רבי שמעון בן
מנסיא לרבי: הרי
נחלקו בה
דורות
שלפנינו,
ונֵזִיל
לחומרא); (רבי
שמעון בן
מנסיא מפרש
מלתיה דרב
שמעון בן יוחי,
והכי קאמר:
הרי אמר רבי
שמעון בן
יוחי: 'אין
רואין מומין',) כיצד? -
נולד בו מום
מערב יום טוב
אין מבקרין אותו
ביום טוב (לכתחלה:
אבל אם עבר
ובקרו – שוחטו,
שהרי אינו מתקן
כל כך, שקרוב
היה בין
השמשות להיות
מתוקן, שלא
היה מחוסר אלא
ראיית חכם); נולד בו
מום
(ביצה
כו,ב)
ביום
טוב, רבי שמעון
אומר (היה
רבי שמעון בן יוחי
אומר): אין זה מן המוכן
(ואפילו עבר
ובקרו - לא ישחוט,
שהוא כמתקנו לגמרי), ושוין (אבל
בזו היו מודים
[ה]חולקים
שלפנינו, רבי יהודה
ורבי שמעון:) שאם נולד
(היום) הוא ומומו
עמו - שזה מן המוכן
(שאין בזה משום
תקון ומשום דין:
שלא היתה בו חזקת
איסור מעולם, וכדמוקי
לה לקמן, כגון דיתבי
דייני התם).
דרש
רבה בר רב הונא:
נולד הוא ומומו
עמו - מבקרין אותו
ביום טוב לכתחלה.
אמר
ליה רב נחמן: אבא
תני (על אביו
קאמר) 'אם עבר ובקרו
– מבוקר (ושוחטו
לכתחלה)' ואת אמרת
'מבקרין אותו לכתחלה'?
אמר
אביי: כותיה דרבה
בר רב הונא מסתברא
(דלכתחלה שרי), מדקתני תלתא
בבי (בברייתא
דלעיל בדרבי שמעון
בן מנסיא): 1. 'נולד בו
מום מערב יום טוב
אין מבקרין אותו
ביום טוב' - לכתחלה
הוא דלא ('אין
מבקרין' - לכתחלה
משמע), הא דיעבד שפיר
דמי; 2. 'נולד בו מום
ביום טוב, רבי שמעון
אומר אין זה מן
המוכן' דאפילו
דיעבד נמי לא ('אין
זה מן המוכן' משמע
אפילו דיעבד אינה
הכנה; ועוד: מדפלגינהו
לתרי בבי), והדר תני
3. 'ושוין שאם נולד
ומומו עמו שזה
מן המוכן' דאפילו
לכתחלה נמי (דמוכן
לבקרו, דאי בדיעבד
קאמר, ומאי 'מוכן'
- מוכן ל&שוחטו קאמר,
אמאי פלגינהו לתלתא
בבי? לתנייה להך
סיפא בהדי רישא,
ולערבינהו ולתנינהו
הכי: 'נולד בו מום
מערב יום טוב, או
שנולד הוא ומומו
עמו - אין מבקרין
אותו ביום טוב'
דלהוי משמע לכתחלה
הוא דלא, הא דיעבד
שפיר דמי)!
והא
כי אתא רב אושעיא,
אתא ואייתי מתניתא
בידיה: 'בין שנולד
בו מום מערב יום
טוב, ובין שנולד
בו מום ביום טוב
- חכמים &אומרים:
אין זה מן המוכן
(אפילו דיעבד;
והא - רבי שמעון
היא דשמעינן ליה
אין רואין מומין,
וכיון דבהנך תרתי
ערב ותני להו - איכא
למימר דנולד הוא
ומומו עמו דשרי
- דיעבד &קאמר, כרב
נחמן)'! (וקשיא
לאביי דסייעיה
לרבה בר רב הונא
מהך)?
ואלא
קשיא הך (דלעיל
דמסייעא ליה לרבה,
ואהי מינייהו סמכינן)?
ההיא
(דלעיל) - אדא בר אוכמי
היא, דמשבש ותני
(חכם אחד שהיו
מכירין בו שהיה
גורס משניות ומשכח
ומשבשן)!
אמר
רב נחמן בר יצחק:
מתניתין נמי דייקא
(כי הך דאייתי
רב אושעיא), דקתני: 'רבי
שמעון אומר: כל
שאין מומו ניכר
מערב יום טוב אין
זה מן המוכן'; מאי
'אין מומו ניכר'?
אילימא שאין מומו
ניכר כלל (שלא
היה בו מאתמול
שום מום) – פשיטא, צריכא
למימר (בתמיה:
וכי צריך היה רבי
שמעון לומר לרבי
יהודה בן מחלוקתו
כן? והלא רבי יהודה
אית ליה מוקצה,
ונהי דרואין מומין
סבירא ליה האי,
מיהא אסור דמוקצה
הוא)? אלא
דלא אתחזי לחכם
מערב יום טוב אם
מום קבוע אם מום
עובר; קתני מיהת
'אין זה מן המוכן
(אפילו דיעבד)' (ומהשתא
על כרחיך 'ושוין
שאם נולד הוא ומומו
עמו שזה מן המוכן'
- בדיעב&##1491; קאמר)!
שמע
מינה.
בעי
מיניה הלל מרבא:
יש מוקצה לחצי
שבת או אין מוקצה
לחצי שבת (אם
הוקצה בחציו - מי
הוי מוקצה לכולי
שבת אם לא)?
היכי
דמי (מכדי סתם
מוקצה היינו גרוגרות
וצמוקין שמעלה
אותן על מנת ליבשן
ומקצה אותן לכך,
ומשמתחילין ליבש
אין ראוין לאכילה
עד שייבשו לגמרי,
והא 'חצי שבת' דקא
אמרת - היכי מספקא
לך): אי
דאחזי בין השמשות
(שנגמרה מלאכתן
בין השמשות) – אחזי (ואין
כאן אפילו חצי
שבת בהקצאה כלל), אי דלא אחזי
(בין השמשות) - לא אחזי (ודאי
אסורין: דאין כאן
הכנה מבעוד יום;
ומאן דאית ליה
מוקצה והכנה - מבעוד
יום בעי, כדכתיב
ביום הששי: וְהֵכִינוּ
אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ (שמות
טז,ה))!?
לא,
צריכא דאחזי (בין
השמשות) והדר אדחי
(בשבת, שנפלה
עליהן גשמים ותפחו) והדר אחזי
(ששזפתן השמש) – מאי (וקא
מיבעיא לן: הך שעתא
דאתקצו - מי אסרה
להו כולי יומא
או לא)?
אמר
ליה: יש מוקצה.
איתיביה:
'ושוין שאם נולד
ומומו עמו שזה
מן המוכן' – ואמאי?
נימא האי בכור
מעיקרא (בין
השמשות) הוה חזי אגב
אמיה (לשחוט
את אמו והוא נאכל
בין תם בין בעל
מום, לפי שאין בכור
קדוש אלא בלידתו
דכתיב אֲשֶׁר
יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ
וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
תַּקְדִּישׁ לַה' (דברים
טו,יט)), אתיליד ליה
- אדחי ל&יה (שהיה
בחזקת בכור תם,
ואסור עד שיראה
מומו), אחזייה לחכם
- אשתרי &ליה!?
אמר
אביי, ואיתימא
רב ספרא: כגון דיתבי
דייני התם (כשנולד,
וכפוטרו את הרחם
- ראו את מומו: דלא
הוקצה כלל). [ולא
יהא דבר זה
מוזר בעיניך:
שהרי יודעים
איזו בהמה
מבכירה,
ומטילין מום
בולד בעודו
ברחם, וכאשר
מתחילה
ההמלטה – אפשר
לקרוא לחכם
שיתיר מיד!]
איכא
דאמרי אמר ליה:
אין מוקצה לחצי
שבת;
לימא
מסייע ליה: 'ושוין
שאם נולד ומומו
עמו שזה מן המוכן',
והא בכור מעיקרא
הוה חזי אגב אמיה;
אתיליד ליה - אדחי
ליה; אחזייה לחכם
- אשתרי &ליה!
אמר
אביי ואיתימא רב
ספרא: כגון דיתבי
דייני התם.
תא
שמע: 'היה
אוכל בענבים והותיר
('והותיר' רבותא
נקט: דלא תימא 'כיון
דאוכל והולך לא
ליבעי הזמנה'; וכן
מפרש בפרק שלישי
דשבת, ב'כירה שהסיקוה'
(דף מה,א)), והעלן
לגג לעשות מהן
צמוקין, בתאנים
והותיר והעלן לגג
לעשות מהן גרוגרות
(ענבים יבשין
קרוין צמוקים,
ותאנים שנתיבשו
קרוין גרוגרות) - לא
יאכל מהן עד שיזמין
מבעוד יום; וכן
אתה מוצא באפרסקין
(פרשקי"ש בלע"ז) ובחבושין
(קרוינ"ץ) ובשאר
כל מיני פירות'; היכי דמי?
אי דחזו (בין
השמשות) - למה ליה הזמנה
(הא ודאי כיון
דחזא בהו דיבשו
- דעתיה &עלוייהו,
שהרי לא הוקצו
אלא ליבשן)? אי דלא חזו
- כי אזמ&ין להו מאי
הוי (הא לא חזי
לאכילה, ולא מהניא
להו הזמנה: דהוה
ליה כמזמין עצים
ואבנים לאכילה,
דאין בריה אוכלתן)? וכי תימא
דלא ידע אי חזו
אי לא חזו (וכי
תימא הך הזמנה
דקתני, כגון דטורח
הוא לו לעלות אליהן
ולראות אם יבשו
אם לאו, ואינו יודע
אם ראוין אם לא
ראוין, ומכין בהזמנה
ואומר "הריני אוכל
מהן למחר אם ראוין
הן" ואשמעינן אי
לאו דאזמינהו מאתמול
- כיון ד&לא הוה ידע
שהן ראוין - לא הוה
אמרינן 'דעתיה
עלוייהו' ואסורים
לאכול אפילו מצאן
ראוין), והאמר רב כהנא:
מוקצה (של
גרוגרות וצמוקין) שיבש (מבעוד
יום) ואין
הבעלים מכירין
בו (אין הבעלים
יודעים שיבש: שלא
בדקוהו מבעוד יום,
ולמחר מצאוהו שיבש
היה מאתמול) – מותר (דכי
אסקיה מעיקרא לא
אקצייה אלא ליבש
והרי יבש והוכן
מבעוד יום! כך פירש
רב אחאי בשאלתות
שלו [פרשת בשלח
ס"ס מז])! אלא לאו דחזו
ואדחו והדר אחזו
(על כרחך לא
מתוקמא הך הזמנה
אי לאו להכי: דאזמין
להו דאם ידחו למחר
ויתקנו לבו ביום
- יאכל מ&הן)! ואי אמרת
'אין מוקצה', למה
להו הזמנה?
אלא
מאי, יש מוקצה? כי
אזמין להו מאי
הוי (הזמנה
דקודם הקצאה מאי
מהניא? בלאו הזמנה
נמי מוכנין ועומדין
הן, והאיסור בא
אחרי כן)?
לא,
צריכא דאחזו ולא
אחזו (בהכי
עסקינן שיבשו ולא
כל צרכן): דאיכא אינשי
דאכלי ואיכא אינשי
דלא אכלי (ואצטריך
ליה לגלויי דעתיה
אי אכיל אי לא אכיל); אזמין - גלי
דעתיה, לא אזמין
- לא גלי דעתיה.
אמר
רבי זירא: תא שמע
מפולין ועדשים
(שאנו מבשלין
ביום טוב), דהא פולין
ועדשים: מעיקרא
(בין השמשות) - חזו לכוס
(חיין; כל דבר
הנאכל חי - קרי אכילתו
כוסס); שדינהו בקדרה
- אדחו ל&הו (כל
זמן שרותחין),
(ביצה
כז,א)
גמר
בשולייהו - חזו
להו (אשתרו
ולא אמרינן שעה
אחת היו מוקצות
וידחו)!
אמר
ליה אביי: ולטעמיך
(דמשוית להו
לרתיחתן תורת מוקצה
וילפת מינה דאין
מוקצה לחצי שבת), תקשי לך קדרות
דעלמא, דהא סתם
קדרות דעלמא בין
השמשות רותחות
הן, ולאורתא אכלינן
מינייהו (תקשי
לך מהשתא דלא תוכל
לתרץ היאך אנו
אוכלים שום קדרות
בלילי שבתות: דעל
כרחך המוקצה לבין
השמשות מוקצה לכולי
יומא, והרי בין
השמשות כל הקדרות
מסולקות מרותחות
מן הכירה ואכלינן
מנייהו לאורתא)! אלא גמרו
בידי אדם לא קא
מבעיא לן (דכיון
דבידו לתקנו בו
ביום - לא מקצה ליה
מדעתיה מפני דחייתו;
הלכך פולין ועדשים
אינם ראייה לכאן,
ומהאי טעמא נמי
שרינן קדרות של
בין השמשות), כי קא מבעיא
לן גמרו בידי שמים
(על ידי חמה:
דכיון שאין בידו
לתקנו - מסח דעתיה
מניה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol