דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף כט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
סיום ביצה
פרק שלישי אין
צדין
ותחילת
פרק רביעי המביא
(ביצה
כח,ב)
משנה:
לא
יאמר אדם לטבח
"שקול לי בדינר
בשר" (שאסור
להזכיר שם דמים), אבל שוחט
(בלא פסוק דמים) ומחלק ביניהם
(והן חולקין
ביניהן).
גמרא:
היכי
עביד (כשאינו
רוצה ליקח כל הבהמה
ולא מחצה ולא שליש
ולא רביע, אלא בדינר
או בשנים - מה יאמר
לו)?
כי
הא:
(ביצה
כט,א)
דבסורא
אמרי (דרכן
לומר לטבח) "תרטא" ו"פלגו
תרטא" (או
פלג תרטא); בנרש אמרי
"חלקא" ו"פלגו
חלקא" (או
פלג חלקא); בפומבדיתא
אמרי "אוזיא" ו"פלגו
אוזיא"; בנהר פקוד
ובמתא מחסיא אמרי
"רבעא" ו"פלגו
רבעא" (כל
הטבחין היו מנתחין
בהמותיהם בשוה,
כך וכך נתחים מן
הבהמה, ולאותן
הנתחים קרו להו
בסורא "תרטא" ובנרש
"חלקא" ובפומבדיתא
"אוזיא" ובנהר
פקוד "רבעא").
משנה:
אומר
אדם לחברו "מלא
לי כלי זה", אבל
לא במדה;
רבי
יהודה אומר: אם
היה כלי של מדה
- לא ימל&אנו; (בגמרא
מפרש לה ומאי פלוגתייהו;)
מעשה
באבא שאול בן בטנית
שהיה ממלא מדותיו
מערב יום טוב, ונותנן
ללקוחות ביום טוב
(שאין מודדין
ביום טוב)!
אבא
שאול אומר: אף במועד
(בחולו של מועד) עושה כן (בגמרא
מפרש טעמא), [מפני ברורי
המדות] (ולא
גרסינן במתניתין
'מפני ברורי המדות';
ואית דגרס ליה,
והן העלאת הרתיחות,
ובגמרא מפרש);
וחכמים
אומרים: אף בחול
עושה כן מפני מצוי
המדות (כשהיה
מוכר שמן היה לו
מדות הרבה ומביאין
הלקוחות כליהן
ומודד לאיש ואיש
במדה לעצמו ומתמצות
והולכות לתוך כליהן
כל הלילה).
גמרא:
מאי
'אבל לא במדה'?
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
אבל לא בכלי המיוחד
למדה (שמודד
ומוכר בו), אבל כלי העומד
למדה (שכשישבר
זה בא זה תחתיו,
אבל עדיין לא מדד
בו) - ימלאנו,
ואתא רבי יהודה
למימר: אפילו כלי
העומד למדה (כיון
דהוא עצמו מדה
ולכך עשוי וכדי
מדה מחזיק) לא ימלאנו
(דמחזי שפיר
כמודד ומוכר, כעובדין
דחול);
אלמא
גבי שמחת יום טוב
רבי יהודה לחומרא
ורבנן לקולא, והא
אפכא שמעינן להו,
דתנן [לעיל
כח,א]: 'רבי
יהודה אומר: שוקל
אדם בשר כנגד הכלי
וכנגד הקופיץ (כלי
וקופיץ אין עומדין
לכך), וחכמים
אומרים אין משגיחין
בכף מאזנים כל
עיקר',
אלמא רבי יהודה
לקולא ורבנן לחומרא,
קשיא דרבי יהודה
אדרבי יהודה קשיא
דרבנן אדרבנן!?
דרבי
יהודה אדרבי יהודה
לא קשיא: התם בשאינו
עומד למדה, הכא
בעומד למדה; דרבנן
אדרבנן נמי לא
קשיא: התם קא עביד
כדעבדין בחול (במאזנים
פעמים שאין הליטרא
לפניו, וכיון שיודע
משקל כליו - שוקל
בו), הכא
לא קא עביד כדעבדין
בחול (דעדיין
לא יצא טבעו של
כלי זה למדה).
רבא
אמר: מאי 'אבל לא
במדה'? - שלא יזכור
לו שם מדה ('רבעא'
או 'לוג', אלא כך יאמר
לו סתם "כלי זה
מלא לי"), אבל כלי המיוחד
למדה ימלאנו, ואתא
רבי יהודה למימר:
כלי המיוחד למדה
לא ימלאנו;
אלמא
גבי שמחת יום טוב
רבי יהודה לחומרא
ורבנן לקולא, והא
אפכא שמעינן להו,
דתנן: 'רבי יהודה
אומר: שוקל אדם
בשר כנגד הכלי
וכנגד הקופיץ,
וחכמים אומרים
אין משגיחין בכף
מאזנים כל עיקר',
אלמא רבי יהודה
לקולא ורבנן לחומרא,
קשיא דרבי יהודה
אדרבי יהודה קשיא
דרבנן אדרבנן!?
דרבי
יהודה אדרבי יהודה
לא קשיא: התם בשאינו
מיוחד למדה, הכא
מיוחד למדה; דרבנן
אדרבנן נמי לא
קשיא: התם קא עביד
כדעבדין בחול,
הכא לא קעביד כדעבדין
בחול (שדרך
לקוחות לומר "תן
לי לוג" ואין דרכן
לומר "כלי זה מלא
לי" בדרך מקח אלא
בדרך הלואה או
מתנה, ואף על גב
דמיוחד למדה): דעבדי אינשי
דמקרבי חמרא (לחבריהם) במנא דכילא
(של מדה) ושתו.
מעשה
באבא שאול בן בטנית
[שהיה ממלא מדותיו
מערב יום טוב, ונותנן
ללקוחות ביום טוב]:
תנא:
'אף במועד עושה
כן מפני בטול בית
המדרש' (שהיה
חכם גדול ובאים
רבים לשאול הימנו,
ובמועד רבים עוסקים
בתורה: שאין טרודים
במלאכה, והיה ממלאן
בלילה שאין זמן
בית המדרש כדי
שיהא פנוי ביום;
ולמאן דגרס במתניתין
'מפני ברורי המדות'
מפרש הכי: מפני
בטול בית המדרש
של באי מועד לא
יהיה פנוי לשהות
ולברר מדותיו שלא
ירתיחו, לפיכך
ממלאן בלילה).
תנו
רבנן [תוספתא ביצה
פ"ג ה"ח]: 'הוא כנס שלש
מאות גרבי יין
מברורי המדות
,וחבריו כנסו שלש
מאות גרבי שמן
ממצוי המדות (משנתן
יין בחבית כך וכך
לוגין במדה ומכר
ממנה עד שמכר חשבונו
- נמצא כ&ל הנותר
בחבית על ידי ברורין
שהרתיח היין כשמוציאו
ומעלה; אופיא = אישקומ"א
בלע"ז, ואין המדה
מלאה, והן נקראין
'ברורין' לפי שמבררין
אותן מן היין כששותה;
אי נמי על דקלישי
וְזִיגִי [שנחלשת
הרתיחה
והנוזל נעשה
צלול], ושמן יש
בו 'מצוי' מפני שמודבק
בשולי המדה ובדפנותיה,
וביין שכיחי ברורין,
ולא בשמן, וחבריו
כנסו כו'- כדפרישית
בברורין), והביאום
לפני הגזברים (של
הקדש) לירושלים
(לעשות בהן
צרכי הקדש אם ירצו,
והם לא הקדישוה:
כסבורין אין יכולין
להקדיש שאינו שלהם,
אי נמי יכולין
הוה ליה גָזֵל
בְּעוֹלָה [ישעיהו
סא,ח] [ספרא צו - מכילתא
דמילואים פרשה
א הלכה טו]); אמרו להם:
אי אתם זקוקים
לכך (הואיל
ומתחלה לא נתכונתם
לגזול: שהלקוחות
מוחלין על ידי
טרדן ומרוצתם,
שאינם יכולין לשהות
עוד, וידעי, וקא
מחלי)!
אמרו
להם: אף אנו אין
רצוננו בכך (לזה
ליהנות משל אחרים)! [משלי
טו,כז: עֹכֵר
בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ
בָּצַע וְשׂוֹנֵא
מַתָּנֹת יִחְיֶה]
אמרו
להם (חכמים): הואיל והחמרתם
על עצמכם - עשו מהם
צרכי רבים (אם
כן אין לכם לעשות
הקדש אלא לעשות
בהן צרכי רבים
שהרי משל רבים
היה ויהנו הבעלים
מהן)',
דתניא:
'גזל ואינו יודע
למי גזל (שגזל
אנשים הרבה) - יעשה בהם
צרכי רבים'.
מאי
נינהו?
אמר
רב חסדא: בורות
שיחין ומערות (שמתכנסין
בהן מים ושותין
מהן). (בבבא
קמא (דף נ,ב) מפרש
מאי 'בור' ומאי 'שיח'
ומאי 'מערה'.)
אדבריה
רב חסדא לרבנא
עוקבא (הנהיגו
ומטייל עמו במבואות
העיר) ודרש: לא ימדוד
אדם שעורים ויתן
לפני בהמתו ביום
טוב (אפילו
ליתן לבהמתו, שנראה
כמודד למכור), אבל קודר
(לשון 'נוקב') הוא קב או
קבים (בקב
עצמו נוקב בכרי,
וממלאו שלא כדרך
מדה לתת בידו לתוכו) ונותן לפני
בהמתו ואינו חושש;
והנחתום (מבשל
קדרות נמי קרוי
נחתום) מודד תבלין
ונותן לתוך קדרתו,
כדי שלא יקדיח
(ישרוף; אאורשי"ר
בלע"ז) תבשילו.
אמר
רב ירמיה בר אבא
אמר רב: מודדת אשה
קמח ביום טוב ונותנת
לתוך עיסתה כדי
שתטול חלה בעין
יפה (שיעור
חלה = אחד מכ"ד לכהן,
וכשאינה יודעת
מדת עיסתה - היא
מקמצת ואומרת
"אין כאן כל כך",
אבל כשיודעת מדת
עיסתה - יודעת מה
תפריש, ועינה יפה
בה); ושמואל
אמר אסור.
והא
תנא דבי שמואל
(בתוספתא שסידר
שמואל מתנאים שלפניו,
כמו שסדרו רבי
חייא ורבי אושעיא,
וכמו שסידר רבי
את המשנה) 'מותר'?
אמר
אביי: השתא דאמר
שמואל אסור, ותנא
דבי שמואל (והוא
שנה במשנתו) מותר -
(ביצה
כט,ב)
שמואל
הלכה למעשה אתא
לאשמועינן. (שמואל
בשמעתיה דאמר אסור
- הלכה ל&מעשה אתא
לאשמועינן: שהבא
לשאול הלכה לעשות
מעשה מורין לו
אסור, ואי חזינן
איניש דעביד - לא
מחינן בידיה, דהלכה
דמותר ואין מורין
כן.)
תוספות מסכת
ביצה דף כט עמוד
ב, ד"ה שמואל הלכה
למעשה אתא לאשמועינן
- פי' דאם; יבא שום
אדם לשאול לנו
כיצד יעשה אומרי'
לו הוראה לאסור
אבל אם אנו רואין
שום אדם שנוהג
היתר בדבר אין
אנו צריכין למחות
בו;
ולפי זה לא
פליג שמואל ארב:
דתרוייהו מודו
לאסור למעשה!
מיהו בה"ג
פירש: ושמואל הלכה
למעשה אתא לאשמועינן
ופליג אברייתא
ופליג ארב
ויש שפוסקין
כשמואל ואע"ג דהלכה
כרב באסורי, מכל
מקום מדאמר סתמא
דהש"ס 'שמואל הלכה
למעשה אתא לאשמועינן'
- משמע ד&הלכה כותיה!
ויש פוסקין
כרב משום דהלכה
כרב באסורי, וכל
שכן הכא: דהא תנא
[דבי] שמואל כותיה
דרב!
ואומר הר"ר
שמואל מאייבר"א
דאפילו למ"ד דהלכה
כרב - מ"מ אסור לנו
בזמן הזה למדוד
משום ליטול חלה
בעין יפה, דדוקא
בימיהן שהיו מפרישין
חלה אחת מכ"ד ונותנין
לכהן שייך לומר
דמותר משום עין
יפה, אבל אנו שאין
מפרישין כי אם
מעט אפילו מעיסה
מרובה, ואותו מעט
נמי אינו נאכל
אלא נשרף - אין למדוד:
דלא שייכא סברא
דקאמר הכא 'כדי
שתטול חלה בעין
יפה', אלא יש לנו
לשער מאומד שתהיה
בריוח כשיעור משום
הברכה; וכן בפסח
נמי יש ליזהר מלמדוד
ביום טוב למצות
וצריך לעשות פחות
מכשיעור, ולא ימדוד
במדה שעשה למדוד
בחול בצמצום, אלא
יפחות או יוסיף
אם המדה קטנה.
תנו
רבנן: 'אין שונין
קמח (שרקדוֹ
מאתמול, ובא לשנותו
בנפה ליפותו) ביום טוב
(דאפשר לו מאתמול); משום רבי
פפייס ורבי יהודה
בן בתירא אמרו:
שונין (דליכא
טרחא, ודבר הנראה
הוא שזו היא פעם
שניה, ואין זה כמרקד
לברור); ושוין שאם
נפל לתוכן צרור
או קיסם – ששונין'.
תני
תנא קמיה דרבינא:
'אין שונין קמח
ביום טוב, אבל נפל
צרור או קיסם - בורר
בידו (אין
שונין ואפילו נפל
לתוכן צרור או
קיסם אלא בודק
הקסמין והצרורות
ובוררן בידיו)';
אמר
ליה: כל שכן דאסור
דהוה ליה כבורר
(דמחזי כבורר,
ובורר אב מלאכה
היא, כהרקדה, והשונה
אינו מרקד, שהרי
נראה שהכל יוצא
ואין כאן סובין)!
דרש
רבא בר רב הונא
זוטי אפתחא דנהרדעא:
שונין קמח ביום
טוב;
אמר
להו רב נחמן: פוקו
ואמרו ליה לאבא:
שקילא טיבותך ושדי
אחזרי (אין
אנו מחזיקין לך
טובה בכך; נטולה
היא טובתך ומוטלת
על הקוצים; טיבותיך
= גרי"ר בלע"ז); פוק חזי כמה
מהולתא (נפות) הדרן בנהרדעא
(שכולן יודעות
שמותר)!
דביתהו
דרב יוסף נהלא
קמחא אגבא דמהולתא
(באחורי הנפה
כדי לשנות); אמר לה: חזי
דאנא רפתא מעליתא
בעינא (אי
את צריכה לשנות,
דשונין קמח ביום
טוב)!
דביתהו
דרב אשי נהלא קמחא
אגבא דפתורא (אחורי
השלחן שיש לו תוך,
שקורין טורנרוייר"א,
והיא היתה שונה
הקמח על אחוריו
משום שנוי); אמר רב אשי:
הא דידן (זו
אשתי) - ברתיה דרמי
בר חמא, ורמי בר
חמא מרא דעובדא
(מדקדק במעשיו) הוה, ואי לאו
דחזיא מבי נשא
לא הוה עבדא.
משנה:
הולך
אדם אצל חנוני
הרגיל אצלו ואומר
לו: "תן לי ביצים
ואגוזים במנין"!
שכן דרך בעל הבית
להיות מונה בתוך
ביתו.
גמרא:
תנו
רבנן [תוספתא
ביצה פ"ג הלכות
ו-ז [ליברמן]]: 'הולך
אדם אצל רועה (זה
המגדל בהמות ופעמים
שמוכר מהן) הרגיל
אצלו (שמתוך
שרגיל אצלו מאמינו
ונותנו לו בלא
פסוק דמים), ואומר
לו "תן לי גדי אחד"
או "... טלה אחד"; אצל
טבח הרגיל אצלו
ואומר לו: "תן לי
כף אחת" או "... ירך
אחת"; אצל פטם (המפטם
עופות, לשון משמין) הרגיל
אצלו ואומר לו
"תן לי תור אחד"
או "... גוזל אחד";
אצל נחתום הרגיל
אצלו ואומר לו
"תן לי ככר אחד"
או "... גלוסקא אחת";
ואצל חנוני הרגיל
אצלו ואומר לו
"תן לי עשרים ביצים"
או "... חמשים אגוזים,
עשרה אפרסקין,
וחמשה רמונים,
ואתרוג אחד" - ובלבד
שלא יזכיר לו סכום
מדה (קב
או קבים);
רבי שמעון
בן אלעזר אומר:
ובלבד שלא יזכיר
לו סכום מקח (דמים)'.
הדרן עלך
אין צדין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
ביצה פרק רביעי
המביא
משנה:
המביא
כדי יין ממקום
למקום - לא יביאם
בסל ובקופה, אבל
מביא הוא על כתפו,
או לפניו;
וכן
המוליך את התבן
- לא יפש&יל את הקופה
לאחוריו, אבל מביאה
הוא בידו;
ומתחילין
(ביצה
ל,א)
המשך
המשנה
בערמת התבן
(להסק, ואף על
פי שלא זמנה מבעוד
יום, ולא היה רגיל
להסיק ממנה; והשתא
משמע דלית ליה
מוקצה), אבל לא בעצים
שבמוקצה. (רחבה
שאחורי הבתים קרויה
'מוקצה' על שם שהיא
מוקצה לאחור, ואין
נכנסים ויוצאין
בה תדיר, ושם נותנין
עצים וכל דבר שאין
דעתו ליטול עד
זמן מרובה; ובגמרא
פריך סיפא לרישא:
דהשתא משמע דאית
ליה מוקצה!)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט
הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
This material is ©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this
material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the
email address on www.oocities.org/yeshol