דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף ל
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
ביצה פרק
רביעי המביא
(ביצה
כט,ב)
משנה:
המביא
כדי יין ממקום
למקום - לא
יביאם בסל ובקופה,
אבל מביא הוא
על כתפו, או
לפניו;
וכן
המוליך את
התבן - לא
יפשיל את
הקופה לאחוריו,
אבל מביאה הוא
בידו;
ומתחילין
(ביצה
ל,א)
המשך
המשנה
בערמת
התבן (להסק,
ואף על פי שלא זמנה
מבעוד יום,
ולא היה רגיל
להסיק ממנה;
והשתא משמע
דלית ליה
מוקצה), אבל לא
בעצים
שבמוקצה. (רחבה
שאחורי הבתים
קרויה 'מוקצה'
על שם שהיא מוקצה
לאחור, ואין
נכנסים
ויוצאין בה
תדיר, ושם
נותנין עצים
וכל דבר שאין
דעתו ליטול עד
זמן מרובה;
ובגמרא פריך
סיפא לרישא: דהשתא
משמע דאית ליה
מוקצה!)
גמרא:
תנא:
'אם אי אפשר
לשנות (כגון
שזמן אורחים
הרבה, וצריך
להביא הרבה
ביחד) – מותר';
אתקין
רבא במחוזא:
דדרו
בדוחקא (משאוי
שאדם יחיד
נושא על כתפו
בחול בטורח,
אם בא לשאת
אותו ביום טוב
לצורך יום
טוב, כגון חבית
או שק מלא
פירות) – לדרו (ישאנו
ביום טוב) ברגלא (עתר
שקורין
פורק"א [קלשון],
כדרכי נושאי
מלח למכור,
מפני שצריך
לשנות, וכשהוא
משנה - ישנה
להקל משאו,
ולא להרבות
טורח ביום
טוב, ועתר זה
נוח הוא לשאת
בו משא כבד,
וכשנושא בו
חבית הנשאת
בכתף - משנה
להקל הוא);
דדרו
ברגלא (משוי
חבית גדולה,
שרגילין לשאת
אותה ברגלא) – לדרו (ישאוה
ביום טוב) באגרא (בשני
בני אדם במוט
על כתפיהם,
דהיינו נמי
שנוי להקל);
דדרו
באגרא (במוט
על כתפיהם) – לדרו (ביום
טוב לאותו
משוי) באכפא (במוט
בידיהם, משום
שנוי, ואף על
פי שאינו להקל
- מכל מק&ום
שנוי הוא,
ואינו מרבה טורח
בשנויו);
דדרו
באכפא - נפרוס
סודרא (קל
הוא, ואינו
מכביד) עלויה (ושנוי
הוא בעלמא,
ולהצנע), ואם לא
אפשר (שאין
לו סודר
לכסותו) – שרי,
דאמר מר 'אם אי
אפשר לשנות –
מותר';
אמר
ליה רב חנן בר
רבא לרב אשי:
אמור רבנן כמה
דאפשר לשנויי
משנינן ביומא
טבא, והא הני
נשי דקא מליין
חצבייהו מיא (שואבות
מים מן הנהר) ביומא
טבא ולא קא
משניין ולא
אמרינן להו
ולא מידי!
אמר
ליה: משום דלא
אפשר; היכא
ליעבד? דמליא
בחצבא רבה
תמלי בחצבא
זוטא? קא מפשא
בהלוכא! דמליא
בחצבא זוטא
תמלי בחצבא
רבה? קא מפשי
במשוי! תכסייה
בנכתמא (כסוי
של עץ העשוי
לכדין) - זמנין
דנפיל ואתי
לאתויי!
תקטריה (שצריך
לקושרו שלא
יפול בדרך) - זמנין
דמפסיק (בהליכתו) ואתי
למקטריה (וקשר
העשוי להתקין
- אב מלא&כה הוא)! תפרוס
סודרא עלויה? -
זמנין דמטמיש
במיא (שנשרה
במים) ואתי
לידי סחיטה!
הלכך לא אפשר.
אמר
ליה רבא בר רב
חנין לאביי:
תנן [ביצה פ"ה
מ"ב]: 'אין
מטפחין (ידיו
זו לזו) ואין
מספקין (כף
על ירך) ואין
מרקדין (ברגל,
משום שיר או
משום אבל;
וכולם נאסרו
משום שבות,
גזרה שמא יתקן
כלי שיר, בפרק
'משילין' (ביצה
לו,ב))';
והאידנא דקא
חזינן דעבדן
הכי ולא
אמרינן להו
ולא מידי!?
אמר
ליה: ולטעמך,
הא דאמר רבה:
לא ליתיב
איניש אפומא
דלחיא (לחי
המתיר במבוי
בשבת) דלמא
מגנדר ליה חפץ
(ברשות
הרבים, חוץ
ללחי) ואתי
לאתויי (מתוך
שאינו במבוי
מקורה, להכיר
שזה רשות הרבים
וזה רשות
היחיד, ומביאו), והא הני
נשי דשקלן
חצבייהו
ואזלן ויתבן
אפומא דמבואה ('וקא
מגנדר
חצבייהו
ומייתי להו'
לא גרסינן) ולא
אמרינן להו
ולא מידי (ואף
על גב דעברן
אדרבנן, דאמור
לא ליתיב,
ואינהו יתבן)! אלא הנח
להם לישראל (בדבר
שהרגילו בו,
ולא יחזרו בהם): מוטב
שיהיו שוגגין
ואל יהיו
מזידין (מוטב
שיעשו שוגגין
ואל יעשו
מזידין, לעבור
כשידעו, ולא
יניחו בכך) - הכא נמי:
הנח להם
לישראל מוטב
שיהיו שוגגין
ואל יהיו
מזידין;
והני
מילי (ד'הנח
להם לישראל') בדרבנן (היכא
דארגילו
למעבר אדרבנן,
כי הנך
דמטפחין והנך
דיתבן אפומא
דלחיא), אבל
בדאורייתא –
לא;
ולא
היא: לא שנא
בדאורייתא
ולא שנא
בדרבנן לא אמרינן
להו ולא מידי,
דהא תוספת יום
הכפורים (שצריך
להתחיל
ולהתענות
מבעוד יום)
דאורייתא הוא (דנפקא
לן (יומא
פא,ב) מ-וְעִנִּיתֶם
אֶת
נַפְשֹׁתֵיכֶם
בְּתִשְׁעָה
[ויקרא כג,לב]), ואכלי
ושתו עד שחשכה
ולא אמרינן
להו ולא מידי!
ומתחילין
בערמת התבן [אבל
לא בעצים
שבמוקצה]:
אמר
רב כהנא זאת
אומרת
מתחילין
באוצר (בדבר
האצור) תחלה (שהיה
מוקצה לאוצרו
לזמן ארוך,
כהאי גוונא,
דסתמא אוצרין
אותו לבהמה); מני? -
רבי שמעון
היא, דלית ליה
מוקצה;
אימא
סיפא 'אבל לא
בעצים
שבמוקצה' -
אתאן לרבי
יהודה דאית
ליה מוקצה!
הכא
בארזי ואשוחי (ארז
נקבה) עסקינן (ארזי
ואשוחי אין
אדם מסיק
אותן, דעומדין
לבנין) דמוקצה
מחמת חסרון
כיס (שדמיהן
יקרין), ואפילו
רבי שמעון
מודה.
איכא
דמתני לה (לדרב
כהנא) אסיפא: 'אבל
לא בעצים
שבמוקצה'; אמר
רב כהנא: זאת
אומרת אין
מתחילין
באוצר תחלה;
מני? - רבי
יהודה היא,
דאית ליה
מוקצה;
אימא
רישא 'מתחילין
בערמת התבן',
אתאן לרבי
שמעון דלית
ליה מוקצה!?
התם
בתבנא סריא (נרקב
ומסריח, שאין
ראוי למאכל
בהמה, וסתמיה
לעצים ולא
לאכילה,
והיינו לאוצר).
תבנא
סריא? הא חזי
לטינא (לטיט,
ללבון לבנים)?!
דאית
ביה קוצים (ואין
יכול לגבלו
בידיו
וברגליו).
(ביצה
ל,ב)
משנה:
אין
נוטלין עצים
מן הסוכה (כגון
בפסח או
בעצרת, ויושב
בסוכה בגנה או
בפרדס - אין
נוטלין עצים
מן הסוכה) אלא מן
הסמוך לה. (השתא
משמע: אם הוא
עב, שנתנו
קנים הרבה -
מותר ליטול
מהם, ובגמרא
פריך: הא סתר
אהלא: דכיון
דבטליה לגבי
סכך - כל פורתא
דשקיל מניה סתירה
הוא!?)
גמרא:
מאי
שנא מן הסוכה
דלא? דקא סתר
אהלא - מן
הסמוך לה נמי
קא סתר אהלא?
אמר
רב יהודה אמר
שמואל: מאי 'סמוך'?
- סמוך ל&דפנות (קנים
הנזקפים
סביבות
לדפנות, כיון
שלא נארגו עם
הדופן - לא
בטלי לגבי
דופן, ואינו
דומה לסמוך
לסכך: שהסכך
אינו ארוג,
לפיכך הכל
שוה: העליון
כתחתון סכך
הוא).
רב
מנשיא אמר:
אפילו תימא
בשאין סמוך
לדפנות (אלא
סמוך לסכך); כי תניא
ההיא (מתניתין) –
באסורייתא (חבילות
של קנים שנתנן
על הסכך; מדלא
התיר אגדן - לא
בטלינהו לגבי
סכך, אלא
להצניעם שם).
תניא
רבי חייא בר
יוסף קמיה
דרבי יוחנן: 'אין
נוטלין עצים
מן הסוכה אלא
מן הסמוך לה,
ורבי שמעון
מתיר (אפילו
מן הסכך;
ולקמן פריך
ליה: והא סתר
אהלא?); ושוין
בסוכת החג בחג
שאסורה (אפילו
בחולו של מועד
כדיליף לקמן), ואם
התנה עליה (לפני
יום טוב) - הכל לפי
תנאו' [דומה
לתוספתא ביצה
פ"ג ה"ט [ליברמן]].
'ורבי
שמעון מתיר'?
והא קא סתר
אהלא!?
אמר
רב נחמן בר
יצחק הכא
בסוכה נופלת
עסקינן (שנפלה
ביום טוב,
דליכא סתירת
אהל; וטעמא
דתנא קמא משום
מוקצה, דהא
בין השמשות
היתה קיימת, ומוקצה
היא מחמת
איסור סתירה,
אבל הסמוך לה -
לאו מוקצה
הוא, דלית ביה
משום סתירה), ורבי
שמעון לטעמיה,
דלית ליה
מוקצה, דתניא: 'מותר
השמן שבנר (קרוייזיי"ל
[מנורה])
ושבקערה (שנותן
בנר או בקערה
שמן הניתן
להדלקת הנר של
שבת, וכבה) – (המותר
יש בה משום
מוקצה, ו)אסור,
ורבי שמעון
מתיר';
מי
דמי? התם אדם
יושב ומצפה
אימתי תכבה
נרו (שיודע
שסופה לכבות,
הלכך בין
השמשות דעתיה
על המותר), הכא אדם
יושב ומצפה
אימתי תפול
סוכתו (בתמיה: וכי
נביא הוא
ויודע שעתידה
ליפול למחר)?
אמר
רב נחמן בר
יצחק: הכא
בסוכה רעועה
עסקינן, דמאתמול
דעתיה עלויה (דמסיק
אדעתיה דנפלה,
ולמחר נפלה;
הלכך לרבי שמעון
מוקצה ליכא,
דאמרינן:
דעתיה מאתמול
עלויה, ולתנא
קמא לא אמרינן
דעתיה עלויה בשום
מידי דלא חזי
בין השמשות).
ושוין
בסוכת החג בחג
שהיא אסורה
ואם התנה עליה
הכל לפי תנאו:
ומי
מהני בה תנאי?
והאמר רב ששת
משום רבי עקיבא:
מנין לעצי
סוכה שאסורין
כל שבעה? -
שנאמר (ויקרא
כג,לד)
[דַּבֵּר אֶל
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה
עָשָׂר יוֹם
לַחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי
הַזֶּה] חַג
הַסֻּכּוֹת
שִׁבְעַת
יָמִים לַה' (משמע:
כל שבעה - לה'
הוא הקדש), ותניא [דומה
לספרי ראה
סימן קמ
[מלבים סימן
קצג]]: 'רבי
יהודה בן
בתירא אומר:
מנין שכשם שחל
שם שמים על
החגיגה (שלמי
חגיגה, ליאסר
משהוקדשו) - כך חל שם
שמים על הסוכה?
- תלמוד &לומר: חַג
הַסֻּכּוֹת
שִׁבְעַת
יָמִים לַה': מה חג (חגיגה) לה' - אף
סוכה לה''!
אמר
רב מנשיא בריה
דרבא: סיפא (דקתני:
'ואם התנה
עליה') אתאן
לסוכה דעלמא (אסוכה
דעלמא קאי,
וארישא
דברייתא קא
מהדר דאיפלגו
בה תנא קמא
ורבי שמעון,
דקתני: 'אין
נוטלין עצים
מן הסוכה',
ואוקימנא
בשנפלה, ומשום
מוקצה, וקאמר:
אם התנה עליה
מבעוד יום שאם
תפול מחר
יסיקנה - הכל
לפי תנאו), אבל
סוכה דמצוה לא
מהני בה תנאה.
וסוכה
דמצוה לא?
והתניא: 'סככה כהלכתה
ועטרה (יפה)
בקרמים (בגדי
צבעונין
שקורין
אובריי"ץ [רקומות])
ובסדינין (לבנים
של פשתן)
המצויירין,
ותלה בה
אגוזים שקדים
אפרסקים ורמונים
ופרכילי
ענבים, יינות
שמנים וסלתות (בכוסות
של זכוכית,
לנוי)
ועטרות שבלים
- אסור ל&הסתפק
מהן עד מוצאי
יום טוב
האחרון של חג,
ואם התנה
עליהם - הכל
לפי תנאו' (מדקתני
אסור להסתפק
מהן - שמע מינה
בטלי להו לגבי
סוכה, והוי
להו כסוכה,
וקאמר דתנאי
מהני)!
אביי
ורבא דאמרי
תרוייהו (דלא
דמו לסוכה
לענין תנאה,
ואף על גב
דבטלי לגבה): (דכי
מהני תנאה-) באומר (מבעוד
יום)
"איני בודל
מהם (מהיות
כוחי וזכותי
בהם ליטלן) כל (שהות
אורך של) בין
השמשות (של
ערב יום טוב)", דלא
חלה קדושה
עלייהו (הלכך
בשעת ביאת
היום שהיתה
קדושה צריכה
לחול עליהם -
לא חלה, לפיכך
לא הוקצה), אבל עצי
סוכה (שאינו
יכול להתנות
עליהם תנאי
זה: שהרי על
כרחו יבדל מהם
בין השמשות,
משום דסתר
אהלא, ובין השמשות
ספק יום טוב
הוא) -
דחלה קדושה
עלייהו (ועל
ידי קדושה זו) אתקצאי
לשבעה (הוקצה
לשבעה).
ומאי
שנא מהא (דלא
אמר באתרוג
דמשום בין
השמשות קמא
ליתקצי כל
שבעה, אלא לחד
יומא מכי אתני
עליה לחד יומא): דאתמר:
הפריש שבעה
אתרוגים
לשבעת הימים,
אמר רב: כל אחת
ואחת יוצא בה (ביומה) ואוכלה
לאלתר (קסבר:
למצותה
אתקצאי, והרי
נעשית מצותה), ורב אסי:
אמר כל אחת
יוצא בה
ואוכלה למחר (דכיון
דאתקצאי לבין
השמשות -
אתקצאי לכולי
יומא)' (והא
עצי סוכה נמי:
כיון דאתני
עלייהו
ליהנות מהן
בחולו של מועד
- כהפרי&##1513;ה
ליום ראשון
דמי, ומשום
דבין השמשות
קמא קדיש קא
אמרת דאתקצאי
לשבעה)?
התם,
דמפסקו לילות
מימים (שאין
מצותו בלילה) - כל חד
וחד יומא מצוה
באפי נפשיה
הוא; הכא דלא מפסקו
לילות מימים -
כולהו יומי
כחדא יומא
אריכתא דמי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
This material is ©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this
material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the
email address on www.oocities.org/yeshol