דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף לג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק רביעי המביא

(ביצה לב,ב)

ואין מקיפין שתי חביות:

אמר רב נחמן: אבנים של בית הכסא (אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין מושב חלול, ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא) - מותר לצדדן ביום טוב.

איתיביה רבה לרב נחמן: 'אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה'!?

אמר ליה: שאני התם, משום דקא עביד אהלא (שיש לו גג, אבל הכא ליכא גג).

אמר ליה רבה זוטא לרב אשי: אלא מעתה בנה אצטבא (כסא של בנין לבנים וטיט) ביום טוב, דלא עביד אהלא, הכי נמי דשרי?

אמר ליה: התם (גבי בית הכסא) - בנין קבע אסרה תורה; בנין עראי (שאינו להתקיים) לא אסרה תורה; וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע, והכא משום כבודו (כבוד הבריות) לא גזרו ביה רבנן.

אמר רב יהודה: האי מדורתא (היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין: עושין לו כתלים מארבעה רוחות, וסודרין עצים למעלה, ודומה לאהל): מלמעלה למטה (להתחיל תחלה מן הגג, ואחר כך יסדרו תחתיו עצי הכתלים) שרי, מלמטה למעלה אסור (לסדר העצים של כתלים תחלה לעשות עליהם הגג - אסורין, שדרך בנין הוא);

(ביצה לג,א)

וכן ביעתא (ביצים גסות הנתונות על פי כלי חלול, כעין טרפי"ד [חצובה] או על האסכלא: אין מושיבין את הכלי תחלה ואחר כך יסדר עליו, אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו, ואחר כך יושיב הכלי על הגחלים, שלא יעשנו כסדר בנין), וכן קדרה (שמושיבין על שתי חביות: לא יקיפנה תחלה ואחר כך יושיב הקדרה עליהם, אלא העליונה יתלה באויר ויאחזנה בידו, ויסדרו החביות תחתיה סביב), וכן פוריא (מטות השרים שפורקין אותן ומחזירין: לא יזקוף הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעים, ואחר כך יפרוס העור למצע ששוכבין עליו, אלא פורס העור תחלה, ויאחזוהו בני אדם בידיהם, ואחר כך יביאו הארוכות ויקשרו הרצועות של עור בהן, ואחר כך יזקפו הכרעים ויתנו הארוכות לתוכן), וכן חביתא (חביות שמסדרים באוצר, ומושיבין אחת על גבי שתים).

ואין סומכין את הקדרה בבקעת וכן בדלת:

'בדלת'? סלקא דעתא (ומי זה הסומך קדרה בדלת, והלא תשבר!)?

אלא אימא 'וכן הדלת (אין סומכין אותו בבקעת)'.

תנו רבנן: 'אין סומכין את הקדרה בבקעת, וכן הדלת, לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה; ורבי שמעון מתיר (דלית ליה מוקצה); ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב, ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר';

לימא רבי אלעזר ברבי שמעון כאבוה סבירא ליה, דלית ליה מוקצה?

לא! בהא אפילו רבי שמעון מודה, משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא (כלומר: הך פלוגתא - לאו במוקצה היא, ואפילו רבי שמעון מודה כתנא קמא דאסור, ולא משום מוקצה, אלא נראה כמוליכה ממקום למקום שהוא צריך להנהיגה הרבה, כגון למכור בשוק; 'חנגא' = מחול, ועל שם שבני אדם סובבים והולכים בשוק כעין סובבות במחולות קרי ליה חנגא).

חזרא (ענף עץ שהוא חד כקוץ, וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו) - רב נחמן אסר (ביום טוב, משום דמוקצה נינהו לטלטל: שלא עשאו לכלי מבעוד יום), ורב ששת שרי;

ברטיבא (שאינו ראוי לטלטלו אפילו להסקה) כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ביבשתא: מאן דאסר אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה, ומאן דשרי אמר לך: מה לי לצלות בו (לתחבו לתוכו), מה לי לצלות בגחלתו (הרי ראוי לטלטלו לעשותו גחלת, וצולה בה)?

איכא דאמרי: ביבשתא כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי ברטיבתא: מאן דאסר - דלא חזי להסקה; ומאן דשרי אמר לך: הא חזי להיסק גדול!

והלכתא: יבשתא שרי, רטיבתא אסור.

(הך הלכתא - אליבא דמאן דאית ליה מוקצה אקבע, אבל אנן כרבי שמעון סבירא לן, בין במוקצה בין בדבר שאינו מתכוין, וכרבי יהודה במכשירי אוכל נפש - וכולהו שרו: בין חזרא, בין סמיכת קדרות והקפת חביות ומדורתא וקדרה; וכל האמוראים שאסרו את אלו למעלה - תלמידי דרב הוו, ורב סבר לה כרבי יהודה במוקצה, ואנן קיימא לן כרבי שמעון!)

דרש רבא: אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד ('אוד' = עץ לעשות אוד לתנור; פורגי"ן [כלי לנער בו את האש] בלעז, וטעמא משום דלא נתנו אלא להסיק אלא אם כן נעשה כלי מבעוד יום); ואוד שנשבר - אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים;

למימרא דרבא - כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה; והא אמר ליה רבא לשמעיה 'טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא (השלך בני מעים לחתול)' (ולרבי יהודה אסור לטלטלו ולתתו לחתול, דמאתמול - מוכן ל㢘דם היה ולא לכלבים, דקאמר 'אם לא היתה נבילה מערב שבת – אסורה')?

התם כיון דמסרחי (אם יניחם לצורך מחר, והיום לא היה צריך להם) - מאתמול דעתיה עלויה (להשליכם לחתול).

משנה:

רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו (ממה שלפניו בבית) לחצוץ בו שיניו (ליטול בשר החוצץ בין שניו; בורגיי"ר בלעז, ומשלפניו לאו דוקא, דלרבי אליעזר אף מן החצר נמי - דקאמר 'כל מה שבחצר מוכן הוא', ורישא לא אתא לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה, דאפלוג רבנן בה כדלקמן בברייתא בגמרא; והא דנקט 'משלפניו' - משום ר㢙נן דפליגי: דאפילו משלפניו: להדליק - אין, לחצוץ - לא), ומגבב (קסמין דקין וקשין) מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר - מוכן הוא;

וחכמים אומרים: מגבב משלפניו ומדליק; (אבל מן החצר - לא, הואיל ודקין הן, וטורח לקוששן מאתמול - לאו לה㢣י קיימי; ודקאמרת 'נוטל קיסם לחצוץ שניו' - אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק, דלא נתנו אלא להסקה, ובתרתי פליגי;)

אין מוציאין את האור (משום דמוליד) לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים (נותנים מים בכלי זכוכית לבנה, ונותנו בחמה, כשהשמש חם מאד, והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת, כך שמעתי בפיוט יוצר [נ"א: בפירוש ספר יצירה לרבי שלמה דונלו] שיסד אחד מגאוני לומברדיא"ה);

ואין מלבנין (באור) את הרעפים לצלות בהן (ובגמרא מפרש טעמא).

גמרא:

אמר רב יהודה:

(ביצה לג,ב)

אוכלי בהמה (כגון קש ועלי קנים) - אין בהן משום תקון כלי (ומותר לקטום ולתקן קש של שבלין בשבת לחצוץ שניו).

איתיביה רב כהנא לרב יהודה [תוספתא שבת פ"ה ה"ט-י [ליברמן]]: 'מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן (ונטלי"ר [להניף במניפה, לאוורר] משום הבלא) לחולה, ומוללו (בין אצבעותיו, להוציא ריחו) ומריח בו;

ולא יקטמנו להריח בו (שיהא מקום הקטימה לח וריחו נודף) ואם קטמו פטור (דאינו לשם כלי) אבל אסור (גזירה דלא ליתי לקוטמו לחצוץ בו שניו, דהתם כלי משוי ליה, ואיכא איסורא דאורייתא); לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו, ואם קטמו (בשבת) - חייב חטאת (ויש עצי בשמים שהן אוכלי בהמה, ואפילו הכי חייב)'!?

אמר ליה (רב יהודה): השתא 'פטור אבל אסור' קא קשיא לי, חייב חטאת מבעיא? (כלומר: תשובה גדולה חזרת להשיבני; אם מצאת ברייתא אומרת לחצוץ בו שניו פטור אבל אסור - אף היא ⳤיתה תשובה לדברי, שאני אומר מותר לכתחלה, וכל שכן שהבאת לי חיוב חטאת)! אלא (אבל אינה תשובה, ד)כי תניא ההיא - בקשין (בעצי בשמים קשין, שאינן ראויין למאכל בהמה);

קשין בני מלילה נינהו?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'מוללו ומריח בו, קוטמו ומריח בו (ואפילו לכתחלה, דהא אף לחצוץ בו שניו שרי, אלא אורחא דמילתא נקט: שאין דרך רכין לתקנן לחצוץ); במה דברים אמורים? – ברכין, אבל בקשין - לא יקטמנו, ואם קטמו - פטור אבל אסור; לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו, ואם קטמו חייב חטאת'.

תני חדא 'קוטמו ומריח בו' ותניא אידך 'לא יקטמנו להריח בו'!?

אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא: הא ברכין, הא בקשין.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: בקשין אמאי לא (להריח בו? מי גזור רבנן כשאין מתכוין לכלי אטו מתכוין)? מאי שנא מהא דתנן [שבת פ"כב מ"ג, דף קמו,א]: 'שובר אדם את החבית (חבית מגופה, שיש בה גרוגרות) לאכול ממנה גרוגרות (ואוכל), ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי (ובלבד שלא יתכוין ליפות השבירה להיות לה לפה, שתהא עוד כלי)'? ועוד: הא רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, דאמרי תרוייהו: כי הוינן בי רב יהודה, הוה מפשח (מן התלושין; מפשח = איישבריי"ר בלעז, כשמסעף בידו ענפים מעץ גדול, כמו [דְּרָכַי סוֹרֵר] וַיְפַשְּׁחֵנִי (איכה ג,יא) - עשה לי Ⳣדר בסעיפות בענפי עצי היער סביבות דרכי, כדי שלא אצא, כדרך שעושין בני היערים שקורין פליישי"ץ [עשיית תחום סגור על ידי גדר עצים]) ויהיב לן אלותא אלותא (מקלות גדולים, כמו 'ולא באלה ולא ברומח' במסכת שבת (סג,א)) אף על גב דחזיא לקתתא דנרגי וחציני (שהיא קשה, וראוי לעשות ממנו בית יד לקרדום וּלְפַסֵּל, שקורין דולויי"ר [מעצד], והוא היה שוברה להריח)?

לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו, וחכמים אומרים: לא יטול אלא מאבוס של בהמה (דדבר הראוי לאכילה מוכן לכל צורך; אבל עצים - הואיל ודרכן לדבר האסור, כגון לעשות כלים - לא התירו לטלטלן אלא להסקה); ושוין שלא יקטמנו (אקיסם קאי), ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת, בשוגג בשבת חייב חטאת, במזיד ביום טוב סופג את הארבעים, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה (אחד שבת ואחד יום טוב) אינו אלא משום שבות (דקטימה - תקון כלאחר יד הוא, ולא תקון מעליא הוא אלא אם כן מחתכו וממחקו בסכין)'; (והשתא קא מהדר לתרוצי קושיא דלעיל: הא דתני לעיל בקשין לא יקטמנו להריח:) רבי אליעזר, דקאמר התם (בקוטם לכלי) חייב חטאת – הכא (גבי קוטם להריח) פטור אבל אסור (גזירה שמא יקטמנו לכלי); (והא דרב יהודה דמפשת להריח – כרבנן:) רבנן דקא אמרי התם (בקוטם לכלי) פטור אבל אסור – הכא (להריח) מותר לכתחלה.

ולית ליה לרבי אליעזר הא דתנן 'שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי' (והא הכא דכי מתכוין לעשות כלי איכא חיובא דאורייתא, וכי לא מתכוין - לא גזו㲘 רבנן לכתחילה)?

אמר רב אשי: כי תניא ההיא (דמותר) – במוסתקי (חבית שבורה שמדבקין שבריה בשרף של עץ שקורין 'שף', שעושין הימנו זפת וקורין אותו ריישינ"א, וריחו דומה לריח לבונה, ובלשון ערבי קורין אותו מוסתק"י, ומדבקין בו קערות חרס הנשברים; כך אמר לי רבי שמואל המכונה חסיד מן ברבשט"א [שם כפר בצרפת], וכיון דרעועה היא - ליכא למגזר בה שלא יתכוון לעשות כלי).

ומגבב מן החצר [ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא; וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק]:

תנו רבנן [תוספתא ביצה [ליברמן] פרק ג הלכה יח]: 'מגבב מן החצר ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן הוא, ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין; ורבי שמעון מתיר';

במאי קא מפלגי?

מר סבר מחזי דקא מכניף למחר וליומא אחרינא, ומר סבר קדרתו מוכחת עליו.

אין מוציאין את האור [לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים]:

מ"ט משום דקא מוליד ביום טוב:

ואין מלבנין את הרעפים [לצלות בהן]:

מאי קא עביד?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכא ברעפים חדשים עסקינן, מפני

(ביצה לד,א)

שצריך לבדקן (אם יוכלו לקבל לִבּוּנָן, הלכך, ביום טוב לא - דלמא פקעי, ואשתכח דטרח שלא לצורך); ואמרי לה מפני שצריך לחסמן (להקשותם; בהסק ראשון הם מתחזקין ומתקשים, הלכך אף על גב דלצורך יום טוב נמי הוא, דהא צולין עליהם, מיהו כיון דבהסק זה נעשה כלי - אסור).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol