דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף לו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

ביצה פרק חמישי 'משילין'

(ביצה לה,ב)

משנה:

משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת; (מי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתיבש, וראה גשמים ממשמשין ובאין - התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג, והן נופלין לארץ, דליכא טרחא יתירא; ודוקא ארובה: דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג, אבל חלון - כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל, וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו - לא טרחינן, כדלקמן;)

ומכסים פירות בכלים מפני הדלף (ולא אמרינן 'טורח שלא לצורך יום טוב הוא', דשרו ליה רבנן משום הפסד ממון), וכן כדי יין וכדי שמן (נמי מכסינן מפני הדלף), ונותנין כלי תחת הדלף (לקבלו בתוכו) בשבת (מפני טנוף הבית).

גמרא:

אתמר: רב יהודה ורב נתן: חד תני 'משילין' וחד תני 'משחילין';

אמר מר זוטרא: מאן דתני 'משילין' לא משתבש, ומאן דתני 'משחילין' לא משתבש (דכולהו לשון השפלה נינהו):

מאן דתני 'משילין' לא משתבש - דכתיב (דברים כח,מ) [זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ] כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ (אילן זית יפיל את פירותיו, ולא יגיעו לבשול);

ומאן דתני 'משחילין' לא משתבש - דתנן [בכורות פ"ו מ"ז]: 'השחול והכסול (מומין בבכור משום שרוע שאחד מאבריו גדול מחבירו): שחול = שנשמטה ירכו (אלמא לשון השפלה הוא); כסול = שאחד מירכותיו גבוהה מחברתה (מקום חִבוּרָהּ בכסלים, והוא 'בוקא דאטמא', גבוה למעלה מן הכסלים וקרוב לגג האליה יותר מחבירו)'.

אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני (כלומר: אי הוה תנא דתני הכי) 'משירין' לא משתבש ומאן דתני 'משחירין' לא משתבש ומאן דתני 'מנשירין' לא משתבש:

מאן דתני 'משירין' לא משתבש - דתנן [נזיר פ"ו מ"ג]: 'רבי ישמעאל אומר: נזיר לא יחוף ראשו באדמה (גלייש"א [סוג אדמה גבילה]) מפני שמשיר את השער',

ומאן דתני 'משחירין' לא משתבש - דתנן [כלים פ"יג מ"א]: 'השחור (תער, על שם שמשחיר את השער, אלמא: לשון השפלה הוא) והזוג של ספרים (מפרים יש להן שני סכינין, להכי מקרו 'זוג', ויש להן חליות, ופורקין אותן זה מזה), אף על פי שנחלקו – טמאין (מקבלין טומאה: שראוין למלאכה כל אחד לעצמו)',

ומאן דתני 'מנשירין' לא משתבש, דתנן [שבת פ"כב מ"ד]: 'מי שנשרו כליו במים (נפלו במים) - מהלך בהם (והן מתנגבין והולכין) ואינו חושש (שיחשדוהו שכבסן)'; אי נמי מהא דתנן [פאה פ"ד מ"י]: 'איזהו לקט? - הנושר בשעת קצירה'.

תנן: 'משילין פירות דרך ארובה ביום טוב' - עד כמה (עד כמה יהא בהן, דלא אמרינן טרחא יתרא הוא)?

אמר רבי זירא אמר רבי אסי, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כאותה ששנינו [שבת פ"יח מ"א]: 'מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים (שזימן לאכול, ואין מקום להסב) ומפני בטול בית המדרש (שאין לתלמידים מקום לישב)';

ודלמא שאני התם (הוא דשרינן כולי האי) דאיכא בטול בית המדרש (והוא הדין לכבוד אורחים), אבל הכא דליכא בטול בית המדרש (אבל משום הפסד ממון) לא (לא שרו רבנן כולי האי)? אי נמי התם היינו טעמא דארבע וחמש קופות שרי: משום שבת, דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה, אבל יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה - כלל כלל לא? אי נמי לאידך גיסא (יש לתת טעם לצד אחר, שיתירו כאן יותר משם): התם היינו טעמא דליכא הפסד ממון, אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפילו טובא נמי?

(ביצה לו,א)

התם תנן (כלומר: ועוד שאלה אחרת): 'אבל לא את האוצר', ואמר שמואל מאי 'אבל לא את האוצר'? - אבל לא יגמור את האוצר כולו (אם לא היו שם אלא ארבע או חמש קופות, שהתירו לו במקום שיש יותר - כאן לא התירו לפנותן כולן ולגלות את הרצפה) דלמא (הוי בה גומא ו)אתי לאשויי גומות, הכא מאי?: התם הוא בשבת דאסור משום דחמיר אבל יום טוב דקיל שפיר דמי? או דלמא התם דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא, הכא דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן?

והכא תנן (כלומר: ועוד יש לשאול): 'משילין פירות דרך ארובה ביום טוב', ואמר רב נחמן: לא שנו אלא באותו הגג (שהארובה בגג שהפירות בו), אבל מגג לגג לא, ותניא נמי הכי: '(בפירות שבגג שבא להשילן מפני הגשמים קא מיירי:) אין מטלטלין מגג לגג אפילו כשגגותיהן (של שני בתים) שוין (שאין זה גבוה מזה שיהא שם טורח עלייה וירידה)', התם מאי? <כל שכן שבת דחמירא או דלמא> הכא הוא דאסור משום יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה, אבל שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה שפיר דמי? או דלמא מה הכא דאיכא הפסד פירות אמרת 'לא', התם דליכא הפסד פירות לא כל שכן?

הכא תניא: 'לא ישלשלם בחבל בחלונות (כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה; אבל יש חלון במחיצה לחצר או לבית - לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל, מפני שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ), ולא יורידם דרך סולמות (כל מדרגה קרי 'סולם', ואף הכבשים שלנו [כמו 'סולם צור'])', התם מאי?: הכא ביום טוב הוא דאסור: דליכא בטול בית המדרש, אבל שבת דאיכא בטול בית המדרש שפיר דמי? או דלמא הכא דאיכא הפסד פירות אמרת 'לא', התם דליכא הפסד פירות לא כל שכן?

תיקו.

ומכסין את הפירות [בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכדי שמן]:

אמר עולא: ואפילו אוירא דלבני (לבנים הסדורים ומוקצים לבנין, וגשמים נוטפים, ומתירא שלא ימותו - מותר לטלטל כלים לצרכן ולכסותן, ולא אמרינן 'הואיל והן עצמן אין נטלין - אף הכלי לא ינטל לצרכן').

רבי יצחק אמר: (דוקא) פירות הראוין (לטלטול - הוא דש㬈ו רבנן לטלטל כלים לצרכן, אבל מידי דלאו בר טלטול - אין כלי ניטל לצרכו);

ואזדא רבי יצחק לטעמיה, דאמר רבי יצחק: אין כלי ניטל אלא לדבר (לצורך דבר) הניטל בשבת.

תנן: 'מכסין את הפירות בכלים'; פירות – אִין, אוירא דלבני לא?

הוא הדין דאפילו אוירא דלבני, ואיידי דתנא רישא 'משילין פירות' (פירות הראוין, דעל כרחך בדחזי לטלטול אצטריך למנקט, שהרי מטלטל הן עצמן ומשילן) - תנא סיפא נמי 'מכסין את הפירות' (לענין כסוי פירות הראוין; ומיהו סיפא לאו דוקא, והוא הדין ללבני).

תנן: 'וכן כדי יין וכן כדי שמן' (מכדי בהני לא איירי לעיל, וכיון דתנן הכא, ובא לאשמועינן דברים אחרים לבד פירות - היה לו להשמיענו לבנים, וכל שכן אלו)?!

הכא במאי עסקינן? - בטיבלא (כלומר: לא בא להשמיעך כי אם כיוצא בלבנים (וכדברך), דהנך כדי יין דקא מוסיף ותני - בדטיבלא עסקינן: שאסורים בטלטול, דאשמועינן ברישא פירות הראוין דומיא דמשילין, והדר נקט להנך, לאשמועינן אף שאין ראוין); הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך כדי יין וכדי שמן דהתירא - הא תנא ליה רישא פירות!?

כדי יין וכדי שמן אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא להפסד מרובה חששו, להפסד מועט (גשמים הנוטפין על יין - הפסד מועט הוא, עד שתחשך ויסלקם, אבל הפירות מרקיבין) לא חששו - קא משמע לן.
תנן: 'נותנין כלי תחת הדלף בשבת' (הרי שהכלי ניטל לקבל בו מוקצה כי האי, דלא חזי למידי);

בדלף הראוי (שהן צלולין, וראוין לבהמה).

תא שמע: 'פורסין מחצלת על גבי לבנים (שנגובין לבנין, וכשהן מתלחלחין - צריך לחזור ולנגבן שאינן מקבלות את הטיט יפה והבנין שוהה ליבש) בשבת'?

דאייתור מבנינא, דחזי למזגא עלייהו;

תא שמע: 'פורסין מחצלת על גבי אבנים בשבת'?

באבנים מקורזלות (אגוד"ש [מוחלקות ומיושרות]), דחזיין לבית הכסא (לקנח);

תא שמע: 'פורסין מחצלת על גבי כורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוין לצוד'?

התם נמי דאיכא דבש.

אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי: התינח בימות החמה, דאיכא דבש; בימות הגשמים מאי איכא למימר?

לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות (שתי חלות של צפיחית מניחין בכוורת כשרודין אותה, ומהן פרנסה לדבורים כל ימות הגשמים; אותן שתי חלות מותר לכסות; כל דבש הכוורת עשוי עליות עליות של חלות);

אותן שתי חלות מוקצות (לדבורים) הן?

הכא במאי עסקינן? - שחשב עליהם (לאדם);

אבל לא חשב עליהם מאי? – אסור! אדתני 'ובלבד שלא יתכוין לצוד' (משמע דלא ימצא לחלק את דבריו ולאסור עד שדלג מאיסור טלטול לאיסור צידה), לפלוג ולתני בדידה (באיסור טלטול גופיה יכול לחלק את דבריו, ולמצוא צד איסור לדבר: בדלא חשב עלייהו - לא יטלטל המחצלת לצרכם): 'במה דברים אמורים? - שחשב עליהן, אבל לא חשב עליהם – אסור'!?

הכי קאמר: אף על פי שחשב עליהן, ובלבד שלא יתכוין לצוד (אף בשחשב - בא ללמדך שיש צד איסור במתכוין לצוד, ואף על גב דעיקר להצלה מפני הגשמים מכוון);

במאי אוקימתא? - כרבי יהודה דאית ליה מוקצה; (כלומר: מדהוה לך לתרוצי ארישא 'הא מני רבי שמעון דלית ליה מוקצה', ומהדרת אשנויי דחיקי למימר 'משום שתי החלות' - כרבי יהודה בעית לאוקמא, משום דרבי יצחק, דמותבינן ליה הנך תיובתא - אית ליה מוקצה, כרבי יהודה) אימא סיפא: 'ובלבד שלא יתכוין לצוד' (ואף על פי שהוא צדן), אתאן לרבי שמעון דאמר 'דבר שאין מתכוין מותר'!?

ותסברא דרבי שמעון? והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות?

לעולם כולה רבי יהודה היא, והכא במאי עסקינן? - דאית ביה כַּוֵּי (חלונות יש בדפנותיה, ואף על פי שמכסה את פיה - אינן נצודין אם לא יכסה גם את החלונות) ולא תימא 'לרבי יהודה, ובלבד שלא יתכוין לצוד',

(ביצה לו,ב)

אלא אימא 'ובלבד שלא יעשנה מצודה' (שלא יסתום החלונות)!

פשיטא (כיון דאית ליה לרבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור, למה ליה למיתני 'ובלבד שלא יעשה מצודה', דהא צידה - אב מלא㪗ה היא)!?

מהו דתימא 'במינו נצוד (שדרך לצוד את בני מינו, כגון חיה ועוף) אסור, (אבל האי) שלא במינו נצוד מותר' - קא משמע לן.

רב אשי אמר: (לעולם כדשנינן מעיקרא, דאיכא דבש למאכל אדם, ודקשיא לך: בימות הגשמים מי איכא דבש - לא קשיא, ד)מי קתני 'בימות החמה' ו'בימות הגשמים'? 'בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים' קתני: ביומי ניסן וביומי תשרי, דאיכא חמה ואיכא גשמים ואיכא דבש.

ונותנין כלי תחת הדלף בשבת:

תנא: 'אם נתמלא הכלי – שופך (לחוץ) ושונה (יחזירנו למקומו תחת הדלף) ואינו נמנע (מלשנות כל היום, אם צריך לכך)'.

בי רחיא דאביי דלוף (הדלף היה נופל על הרחים שלו, והיו עשוין בטיט, ונמוחים מפני הגשמים, ולא היה מספיק לכלים הצריכים לתת תחת הדלף); אתא לקמיה דרבה, אמר ליה: זיל עייליה לפוריך [הבא את מיטתך] להתם (לבית שהוא שם), דלהוי כגרף של רעי (שיהו מאוסים הרחים לך להיות לפני מטתך, ואתה מותר לטלטלן ולהוציאן לחוץ), ואפקיה (כדאמר לקמן דגרף של רעי מותר להוציאו לאשפה).

יתיב אביי וקא קשיא ליה: וכי עושין גרף של רעי לכתחלה (וכי מותר לגרום שיהא הדבר מאוס לו כדי שיוציאנו)?

אדהכי נפל בי רחיא דאביי; אמר: תיתי לי דעברי אדמר (תבואני זאת בשכרי שעברתי על דברי רבי).

אמר שמואל: גרף של רעי ועביט של מימי רגלים (גרף ועביט - כלי חרס הן, אלא של רעי קרוי גרף, ושל מימי רגלים קרוי עביט) - מותר להוציאן לאשפה, וכשהוא מחזירו - נותן בו מים ומחזירו (דמוקצין מחמת מאוס הן, ואי לאו אגב מיא - לא מצי לטלטלינהו, ולהוציאו הוא דשרו ליה, משום כבודו).

סבור מינה (מדשמואל היו סבורים התלמידים) גרף של רעי אגב מנא – אִין (דדוקא גרף נקט, דאגב מנא שרי לטלטל את הרעי), (אבל) בפני עצמו (ליטול את הרעי או דבר מאוס ממש בידו ויוציאנו) – לא (לא שרו ליה);

תא שמע, דההוא עכברתא דאשתכח בי אספרמקי (בשמים) דרב אשי, אמר להו רב אשי: נקטה בצוציתה (בזנבה) ואפקוה.

משנה:

כל שחייבין עליו (מדברי סופרים שלא לעשותו בשבת) משום שבות, (או) משום רשות (שיש בו קצת מצוה - אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים), (או) משום מצוה (או שיש בו מצוה ממש, ואסרוהו חכמים לעשות) בשבת – חייבין עליו (שלא לעשותו) ביום טוב;

ואלו הן (דברים שאסורין) משום שבות (שהטילו עליו חכמים לשבות מהן, ואין בעשייתן שום מצוה):

לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים (- כולהו מפרש בגמרא אמאי גזור בהו רבנן),

ולא מטפחין (ביד), ולא מספקין (על ירך) ולא מרקדין (ברגל, וכולן לשמחה ולשיר, ובגמרא מפרש: גזרה שמא יתקן כנגדן כלי שיר, דקא עביד מנא);

ואלו הן משום רשות (כלומר: שהיה לנו להתירן משום שהן קרובין למצוה, ואסרום חכמים; האי דקרו ליה 'רשות' - משום ה㪜ך דבעי למתני בסיפא דהוו מצוה גמורה, ולגביהן קרי להנך מציעי 'רשות'; ולהנך קמאי קרי 'שבות': דאיסור שבות גמור יש בהן, לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן, שאין בהן לחלוחית מצוה):

לא דנין (דין), ולא מקדשין (אשה; ובגמרא מפרש אמאי קרי ליה 'רשות', [ומאי טעמא גזור עלייהו]), ולא חולצין ולא מיבמין;

ואלו הן משום מצוה:

לא מקדישין (הקדשות), ולא מעריכין ("ערכך עלי" ונותן כפי שָׁנִים, כמו שכתוב בפרשת ערכין (ויקרא כז)), ולא מחרימין ("הרי בהמה זו חרם", וסתם חרמים לבדק הבית), ולא מגביהין תרומה ומעשר;

כל אלו - ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת;

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

גמרא:

'לא עולין באילן' - גזרה שמא יתלוש (גירסת רש"י: שמא יעלה ויתלוש - דהוי אסורא מדאורייתא, דהיינו קוצר: שתולש מן המחובר);

'ולא רוכבין על גבי בהמה' - גזרה שמא יצא חוץ לתחום (מתוך שאינו מהלך ברגליו אינו רואה סימני התחומין);

שמע מינה תחומין דאורייתא? (מדגזור רכיבה אטו תחומין, דאי מדרבנן - לא הוו אסרי מלתא אחריתא משום דידיה!)

אלא גזרה שמא יחתוך זמורה (להכותה, והוי קוצר מן המחובר);

'ולא שטין על פני המים' - גזרה שמא יעשה חבית של שייטין (כלי של גומא, שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה, ולמדין בו לשוט).

'ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין' - גזרה שמא יתקן כלי שיר.

'ואלו הן משום רשות לא דנין' - והא מצוה קעביד (ואמאי קרי ליה רשות)?

לא, צריכא דאיכא דעדיף מיניה.

'ולא מקדשין' - והא מצוה קעביד (שנושא אשה לפרות ולרבות, ואמאי קא קרי ליה רשות)?

לא, צריכא

(ביצה לז,א)

דאית ליה אשה ובנים (שני זכרים לבית שמאי, או זכר ונקבה לבית הלל, ותו לא מיפקד כולי האי, כדאמרינן ביבמות (סא,ב); ומיהא קצת מצוה איכא, כדאמר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ (קהלת יא,ו)).

'לא חולצין ולא מיבמין' - והא מצוה קא עביד?

לא, צריכא דאיכא גדול ומצוה בגדול ליבם (מצוה בגדול האחים ליבם, ונפקא לן מ-וְהָיָה הַבְּכוֹר (דברים כה,ו));

וכלהו טעמא מאי?

גזרה שמא יכתוב (שמא יכתוב פסק דין לדינין, ושטר אירוסין לקדושין, ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה).

'ואלו הן משום מצוה: לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין' -

גזרה משום מקח וממכר (דלמקח וממכר דמו: שמוציא מרשותו לרשות הקדש, ומקח וממכר אסור מן המקרא, דכתיב מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר (ישעיהו נח,יג) [ועיין נחמיה י,לב], אי נמי: מקח וממכר אתי לידי כתיבה שטרי מכירה). (ואם תאמר: הויא לה גזרה לגזרה? - כולה חדא גזרה היא.)

'ולא מגביהין תרומות ומעשרות' - פשיטא!?

תני רב יוסף: לא נצרכא אלא ליתנה לכהן בו ביום (דאיכא למימר 'לאו מוכחא מלתא היא דלתקוני טבלא מכוין': דאין ידוע שיהא הוא צריך לשיריים, ורואים שמוליך תרומה לכהן, ומחזי דכולה מלתא משום שמחת יום טוב דכהן, שצריך לה הוא - אפילו הכי אסור), והני מילי פירי דטבילי מאתמול, אבל פירי דטבילי האידנא - כגון עיסה לאפרושי מינה חלה - מפרשינן ויהבינן לכהן.

והני (אאמצעיתא קאי, דקאמר: 'אלו הן משום רשות'), משום רשות איכא משום שבות ליכא (וכי אין בהן משום שבות, והלא אסרום, כדאמרינן 'כל שחייבין עליו' - אלמא כ㪘הו לאסורא)? והני (בתראי) משום מצוה איכא (בעשייתו) משום שבות ליכא (לאסרה בשבת – בתמיה: והלא אסרום, והיכי פלגינהו תנא דמתניתין: דבקמאי אדכר שבות ובאמצעי ובתראי לא אדכר שבות)?

אמר רבי יצחק: לא מבעיא קאמר: לא מבעיא שבות גרידתא דאסור, אלא אפילו שבות דרשות נמי אסור, ולא מבעיא שבות דרשות דאסור, אלא אפילו שבות דמצוה נמי אסור. (כלומר: כולם משום שבות יש בהן, והראשונים - איסור יש בהן ואין בהן לחלוח מצוה, והאמצעיים יש בהן שבות ואף על פי שיש בהן קצת מצוה, והאחרונים מצוה גמורה הן ואף על פי כן גזרו עליהן שבות, ולא זו אף זו קתני: לא תימא קמאי הוא דאסירי, דהוו להו שבות גרידתא, כלומר: שעבר על השבות, דאין עם עבירה זו שמץ מצוה, אלא אפילו מצעי דהוו להו שבות דאיכא רשות קרבות מצוה גבה - נמי אסור.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol