דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף מ
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
סיום פרק
חמישי משילין וסיום
מסכת ביצה
(ביצה
לט,ב)
משנה:
מי
שהיו פירותיו
בעיר אחרת,
וערבו בני
אותה העיר
להביא אצלו
מפירותיו - לא
יביאו לו (מפירותיו,
הואיל והוא לא
ערב לשם, דהכל
כרגלי הבעלים), ואם ערב
הוא (ללכת
לשם) -
פירותיו
כמוהו (ומותר
להביאם);
(ביצה
מ,א)
המשך
המשנה
מי
שזמן אצלו
אורחים (מעיר
אחרת, ויבואו
אצלו על ידי
עירוב) - לא
יוליכו בידם
מנות (לאחר
סעודה מנות
בידם לביתם,
לסעודת לילה) אלא אם
כן זכה להם (על
ידי אחר)
מנותיהם מערב
יום טוב (שמסרם
בעל בית זה
לאדם אחר
במשיכה, ואמר
לו: "זכה במנות
הללו לפלוני
ולפלוני",
דזכין לו לאדם
שלא בפניו,
והיו שלהם
מבעוד יום
לילך כרגליהם).
גמרא:
אתמר:
המפקיד פירות
אצל חבירו: רב
אמר כרגלי מי
שהפקידו לו,
ושמואל אמר
כרגלי המפקיד;
לימא
רב ושמואל
דאזדו לטעמייהו,
דתנן [בבא
קמא פ"ה מ"ג]: 'אם
הכניס ברשות (שורו
וקדרותיו
ופירותיו
לחצר חברו) - בעל
החצר חייב (בנזקין;
ורישא דהך
מתניתין בבבא
קמא, דכי אמר ליה
"עול" - עול
ואנטר קאמר
ליה);
רבי אומר:
לעולם אינו
חייב עד שיקבל
עליו בעל הבית
לשמור', ואמר
רב הונא אמר
רב: הלכה
כדברי חכמים,
ושמואל אמר:
הלכה כרבי,
לימא (הך
פלוגתא דהכא -
כי הך אזלא) רב דאמר
כרבנן (משום
דאמר רב הלכה
כרבנן, דקיימי
ברשותיה לענין
שמירה - הוא
הדין לתחומין), ושמואל
דאמר כרבי?
אמר
לך רב: (בהך) אנא
דאמרי אפילו
לרבי: עד כאן
לא קאמר רבי
התם אלא
דבסתמא לא קביל
עליה נטירותא (דאילו
רבי לא פליג
אלא בדלא
פריש, אלא
"עול" סתמא
אמר ליה, וסבר
רבי: "עול
ותנטר את"
קאמר ליה), אבל (מפקיד
פירות ד)הכא - (לאו
בסתמא עסקינן,
אלא)
הא קביל עליה
נטירותא;
ושמואל
אמר: אנא
דאמרי (בהא) אפילו
לרבנן: עד כאן
לא קאמרי רבנן
התם (דקיימי
ברשות בעל חצר
- אלא לע&נין
שמירה) אלא
דניחא ליה
לאיניש
דניקום תוריה
ברשותיה דבעל
חצר (דכיון
דסבירא להו
דמסתמא "עול
ואנטר לך" קאמר
ליה - כל שכן
דבעל השור
מינח ניחא
ליה, דמוקי שורו
ברשותו דבעל
חצר לשמרו): דאי
מזיק ליה (האי
שור לבעל חצר) לא
מיחייב, אבל
הכא (לענין
תחומין) - מי ניחא
ליה לאיניש
דליקום פיריה
ברשותיה דחבריה?
תנן:
'ואם ערב הוא -
פירותיו
כמוהו' (אלמא:
כרגלי המפקיד
נינהו), ואי אמרת
כרגלי מי
שהפקידו אצלו,
כי ערב הוא מאי
הוי?
אמר
רב הונא: אמרי
בי רב: כגון
שיחד לו קרן
זוית (דאושליה
ביתא [השאיל
לו ביתו];
הלכך ברשות
המפקיד הן) (אבל
הכא - דמשכן
שומר וקבל
עליו שמירתן -
הרי הן כרגליו).
תא
שמע: 'מי שזמן
אצלו אורחים
לא יוליכו
בידם מנות אלא
אם כן זכה להם
מנותיהם מערב
יום טוב' (וכי
זכה מיהא
מוליכין, והרי
בידו הופקדו
לאחר זכיה,
ושמע מינה:
כרגלי המפקיד
הן),
ואי אמרת
כרגלי מי
שהפקידו אצלו,
כי זכה להם על
ידי אחר מאי
הוי?
הכי
נמי: כיון
שזכה להם על
ידי אחר - כמי
שיחד לו קרן
זוית דמי.
ואיבעית
אימא: זכה
שאני (שהרי
כל עצמו לא
עשה אלא
להוציאו
משביתתו ולהעמידו
בשביתה שלהן
וברשותן).
רב
חנא בר חנילאי
תלא בשרא
בעברא דדשא (בבית
אושפיזכניה:
שנתנו לו טבחי
העיר מבעוד יום,
והוא היה בן
עיר אחרת,
שמערבין לו
לבוא לכאן); אתא
לקמיה דרב
הונא, אמר ליה:
אי את תלית -
זיל שקיל, ואי
אינהו תלו לך (לצרכך) - לא
תשקול (להוליכן
לעירך). (ולקמיה
מפרש טעמא
ואזיל.)
ואי
איהו תלא מי
שקיל? והא רב
הונא - תלמיד
דרב הוה, ואמר
רב: 'כרגלי מי
שהפקידו אצלו'?
שאני
עברא דדשא (כלומר:
שאני הכא,
דתלינהו איהו
גופיה בעברא
דדשא, והם לא
קבלוהו מידו
לשמרו), דכמי
שיחד לו קרן
זוית דמי.
אמר
ליה רב הלל
לרב אשי: ואי
אינהו תלו
ליה, לא שקיל?
והאמר שמואל
'שור של פטם -
הרי הוא כרגלי
כל אדם' (אלמא:
כיון דאוקמיה
במחשבתו
ברשות כל מי
שיקנהו - מותר
הקונה
להוליכו
למקומו! והכא
נמי, הא ברשותיה
אוקמיה
במחשבתו:
ברשות כל מי
שיקחנו)?
אמר
ליה רבינא לרב
אשי: ואי
אינהו תלו
ליה, לא שקיל?
והאמר רבה בר
בר חנה אמר
רבי יוחנן:
'הלכה כרבי
דוסא (דאמר:
הרי הוא כרגלי
הרועה)' (אלמא:
כיון דאין
רועה בעיר אלא
הוא, ואנן
סהדי דכל מי
שיש לו בהמה
דעתו שתהא
כרגליו,
אמרינן: בתריה
אזלה, וכל שכן
הכא, דאוקמוה
בהדיא ברשותיה,
ואדעתא דידיה
תלו ליה)!
אמר
ליה רב אשי
לרב כהנא: ואי
אינהו תלו
ליה, לא שקיל?
והתנן 'הבהמה
והכלים כרגלי
הבעלים' (וכיון
דלצרכו תלאוה
שם - הוה ליה
איהו בעלים)?
אלא
שאני רב חנא
בר חנילאי,
דגברא רבה הוא
וטריד
בשמעתיה (וטעמא
לאו משום
תחומין), והכי
קאמר ליה (אלא
רב הונא דאורי
ליה הכי -
תלמידיה דרב
הוה, ורב אמר
בשחיטת חולין (חולין
צה,א): בשר,
כיון שנתעלם מן
העין - אסור,
ואפילו תלוי
ביתד בבית
ישראל; ורב
חנא, אגב טרדא
דשמעתיה משכח
שאר עסקיו): אי את
תלית אית לך
סימנא בגוויה
ולא מסחת דעתך
מניה (מידי
דעביד איניש
בידיה - לא
מנשי ולא מסח
דעתיה) - זיל שקיל,
ואי אינהו תלו
לך - מסחת דעתך (אתה
לא היה דעתך
לכך, והם אינם
זהירים בשלך,
ואסחו
דעתייהו, ולא
תשקול, לשון
אחר: משום
מוקצה), ולא
תשקול.
משנה:
אין
משקין
ושוחטין את
המדבריות (משום
מוקצה, ובגמרא
מפרש אמאי נקט
משקין), אבל
משקין
ושוחטין את
הבייתות;
אלו
הן 'בייתות':
הלנות בעיר;
'מדבריות' -
הלנות באפר.
גמרא:
למה
לי למימר 'משקין
ושוחטין'?
מילתא
אגב אורחיה קא
משמע לן (דתנא
דהוה ליה
לאורויי
בבהמות מי
מותרת ומי אסורה
- נקט או&רחיה
בלישנא דמשמע
מינה מילתא חדתי
בדרך ארץ): דלשקי
אינש בהמתו
והדר לשחוט
משום סרכא
דמשכא (שתהא
נוחה להפשיטה,
שהוא נדבק
יותר מדאי
בבשר).
תנו
רבנן: 'אלו
הן 'מדבריות'
ואלו הן
'בייתות':
'מדבריות' - כל
שיוצאות בפסח
ורועות באפר
ונכנסות (לישוב)
ברביעה
ראשונה (במרחשון),
ואלו הן
'בייתות': כל
שיוצאות
ורועות חוץ
לתחום ובאות
ולנות בתוך
התחום;
רבי אומר:
אלו ואלו
'בייתות' הן,
אלא אלו הן
'מדבריות': כל
שיוצאות
ורועות באפר
ואין נכנסות
לישוב לא
בימות החמה
ולא בימות
הגשמים'.
ומי
אית ליה לרבי
מוקצה? והא
בעא מיניה רבי
שמעון בר רבי
מרבי: פצעילי
תמרה (תמרים
שאין מתבשלות
באילן לעולם,
וגודרין אותן
מהאילן
ועושין להן
חותלות - הן
כלי כפות תמרים,
וכונסין אותן
לתוכן,
ומתבשלות), לרבי
שמעון מהו (לאכול
מהן ביום טוב)?
אמר
ליה: אין
מוקצה לרבי
שמעון
(ביצה
מ,ב)
אלא
גרוגרות
וצמוקין בלבד (שהן
מתחלה ראויין
לאכילה, והוא
דחה אותן בידים
להעלותן
ליבשן, ושוב
אינן ראויין
עד שייבשו;
אבל אלו - לא
דחה אותן
בידים, ואיכא
דאכיל מנייהו). (הכי
קא סלקא דעתיה:
מדפריש ליה
מילתיה דרבי
שמעון - אלמא
כרבי שמעון
סבירא ליה.)
איבעית
אימא: הני (מדבריות
שאין נכנסות
לישוב כלל) נמי
כגרוגרות
וצמוקין דמי (שמקצה
אותן מאצלו
בידים);
ואיבעית
אימא: לדבריו
דרבי שמעון
קאמר, וליה לא
סבירא ליה (אין
מוקצה לרבי
שמעון קאמר
ליה, אבל לדידי
- יש מוק&צה);
ואיבעית
אימא: (מתניתין
-)
לדבריהם
דרבנן (דאית
להו מוקצה) קאמר
להו: לדידי
אין מוקצה אלא
לדידכו, אודו
לי מיהת היכא
דיוצאות
ורועות בפסח
ונכנסות ברביעה
ראשונה -
דבייתות הן!
ואמרו
ליה רבנן: לא,
מדבריות הן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
This material is ©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this
material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the
email address on www.oocities.org/yeshol